האמונה ושאלת ודאותה בהגותו של רבי חסדאי קרשקש
המאמר, "האמונה ושאלת ודאותה בהגותו של רבי חסדאי קרשקש", מאת פרופ' שלום צדיק, מנתח את עמדתו המקורית של רבי חסדאי קרשקש (רח"ק) בנוגע למושג האמונה, תוך התמקדות בדרגת הוודאות (מהימנות) של מקורותיה השונים, נושא שלדעתו טרם זכה לדיון ממצה במחקר. המאמר מבחין בין הגדרת האמונה המפותחת ב**"דרשת הפסח"** לבין שימושה בספרו הפילוסופי המרכזי "אור השם". ב**"דרשת הפסח", מציג רח"ק חלוקה משולשת של אמונות על פי מהימנותן: 'אימות' (וודאות מוחלטת הנובעת מהוכחה שכלית מופתית או מנבואה), 'אמונה' (הנובעת מראיות חזקות שאינן ניתנות לסתירה קלה), ו'דעה'** (עמדה בעלת סברות התומכות בה אך ניתנת לדחייה). הנס, לשיטתו, אינו יכול להגיע לעולם לרמת 'אימות' אלא לכל היותר לרמת 'אמונה' או 'דעה', וזאת בשל חשש תמידי לכישוף או לערמה.
שלום צדיק מציין כי רח"ק קובע ב**"דרשת הפסח"** כי רכישת האמונה אינה תלויה ברצון האדם, שכן היא תוצאה ישירה של שכנוע המושפע מהמידע הנתון וממצבו הפסיכולוגי. יחד עם זאת, מודגש כי לדרגות האמונה הפחותות (כמו 'דעה') יכול האדם למצוא נימוקים רציונליים שיסתרו אותה, תהליך שעלייתו כן תלויה ברצונו, והוא תואם את עמדתו הדטרמיניסטית של רח"ק. נקודה מרכזית העולה מניתוחו של שלום צדיק היא הימנעותו המודעת של רח"ק ב**"דרשת הפסח"** מלהזכיר את המסורת (התורה ודברי חז"ל) כמקור כלשהו לאמונה, אף שהוא דן במקורות אחרים כגון הנס והנבואה.
המאמר משלים את הניתוח על ידי בחינת עמדת רח"ק ב**"אור השם", שם הוא אכן מכיר במסורת** (הכתוב בתורה ודברי חז"ל) כמקור מידע, בעיקר לנושאים שבהם ההוכחה הפילוסופית אינה מכריעה. עם זאת, עמדתו המרומזת ב**"אור השם", כפי שמראה פרופ' שלום צדיק, היא שמהימנות המסורת** נמוכה מזו של הראיות השכליות והנבואה, וזו הסיבה להיעדרה מהדיון ב**"דרשת הפסח"** העוסק בדרגות הוודאות. בהקשר זה, רח"ק מסתמך על פרסומה וקדימותה ההיסטורית של המסורת הפרושית (הרבנית) על פני זו הצדוקית/קראית כדי לבסס את אמיתות התורה שבעל פה, בהתאם לגישת המפורסמות והמקובלות האריסטוטלית, המהווה מקור מידע משני.