סגולת ישראל ומוסר טבעי בהגותו של רבי אברהם בר חייא
המאמר, "סגולת ישראל ומוסר טבעי בהגותו של רבי אברהם בר־חייא", מאת פרופ' שלום צדיק, מנתח את עמדתו של רבי אברהם בר־חייא (ראב"ח) בשאלת המוסר הטבעי ואת תוקפו עבור מי שאינו יהודי. צדיק מצביע על כך שראב"ח שולל באופן גורף את קיומו של "חוק טבעי" או "מוסר טבעי" בעל תוקף עצמאי שאינו תלוי בהתגלות. לשיטתו של ראב"ח, לגויים אין כל יכולת להגיע לשלמות מוסרית באמצעות השכל או הטבע בלבד. תפקידו של השכל אצל הגוי הוא רק לעזור להבין את הדברים הנחוצים לקיומו הגשמי, ומבחינה דתית, הגוי נותר במצב דטרמיניסטי מוחלט, ללא בחירה חופשית או יכולת לקיים מצוות.
פרופ' שלום צדיק מדגיש כי עמדתו הרדיקלית של ראב"ח – השוללת את המוסר הטבעי מן הגויים – נובעת מתפיסתו על "סגולת ישראל". ראב"ח טוען כי רק לישראל ניתנה התורה, ושהיא הדרך היחידה להגיע לשלמות והיא האמת המוסרית האוניברסלית. הגויים, לעומת זאת, אינם זקוקים לחוק מוסרי שכן גורלם נחרץ מראש, אלא אם כן יתגיירו. בכך, ראב"ח שולל כל אפשרות ל**"מעמד ביניים"** שבו לגויים יש חובות מוסריות כלפי האל, פרט לשבע מצוות בני נוח, אותן הוא מפרש לא כחוק טבעי אלא כציווי אלוהי מוגבל.
שלום צדיק מסכם וקובע כי עמדתו של רבי אברהם בר־חייא בנושא המוסר הטבעי היא אחת מהעמדות היהודיות המעטות השוללות לגמרי כל תוקף לחוק טבעי בקרב הגויים. עמדה זו מחוברת היטב לשאר רעיונותיו הפילוסופיים, כגון שלילת הבחירה מן הגויים וחיבורם לדטרמיניזם האסטרלי. המאמר מדגיש כי עמדה זו של ראב"ח אינה באה בהקשר פולמוסי מובהק נגד הדת הנוצרית, אלא מהווה הבעה הגותית כנה שנועדה להדגיש את ייחודיותם של ישראל ואת הנחיצות הבלעדית של תורת משה להשגת השלמות האנושית.