חוק הטבע ותורת משה בהגותו של ר' נתנאל בר' פיומי
המאמר, "חוק הטבע ותורת משה בהגותו של רב נתנאל בירב פיומי", מאת פרופ' שלום צדיק, מנתח את עמדתו של רב נתנאל בירב פיומי (רנ"בפ, המאה ה-12) בשאלת המוסר הטבעי ואת היחס בינו לבין תורת משה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו "גן השכלים". צדיק קובע כי רנ"בפ מציג שיטה פילוסופית-דתית רדיקלית שבה כל מצוות התורה ניתנות לחלוקה לשני סוגים: מצוות שכליות (המוכרות לשכל האנושי גם ללא התגלות) ומצוות דתיות (המכונות ״חוקים דתיים״, ובהן מצוות שמעיות שאינן שכליות). לשיטתו, המצוות השכליות הן אוניברסליות ותוקפן אינו משתנה, והן מהוות את ה״עיקר״ של התורה.
פרופ' שלום צדיק מדגיש כי ייחודה של שיטת רב נתנאל בירב פיומי הוא בקביעתו ש**״חוקי הדת״** שאינם שכליים, כגון ״איסורי מאכלות״ ו**״קיום המועדות״, אינם קבועים ואף יכולים להשתנות באופן קיצוני בהתאם למקום** ולזמן. רנ"בפ טוען במפורש כי החוקים הדתיים של התורה היו מתאימים לזמן מתן תורה והם בטלים או משתנים בגאולה העתידית, או אפילו משתנים עכשיו על ידי הסכמה כלל-ישראלית שתתאים את החוק הדתי למציאות ולשכל. בכך הופך רנ"בפ לאחד ההוגים הרדיקליים ביותר ביהדות ימי הביניים הטוען לאי-נצחיותה של תורת משה כולה.
שלום צדיק מסכם וקובע כי אף על פי שרב נתנאל בירב פיומי מושפע מרס"ג (חלוקת המצוות לשכליות ושמעיות), הוא מרחיק לכת הרבה יותר ממנו ומהוגים אחרים בכך שהוא מעביר את מרכז הכובד מן הציווי האלוהי הבלתי משתנה אל החוק הטבעי הבלתי משתנה, ומעניק לשכל האנושי ולמציאות המשתנה את הכוח לבטל או לשנות את המצוות ה״שמעיות״. המאמר קובע כי הגישה של רנ"בפ מהווה את אחד המקורות העיקריים להבנת הרדיקליזם הפילוסופי בקרב יהדות תימן ואינו מושפע כלל מהרמב"ם או מההגות האריסטוטלית של תקופתו.