מוסר טבעי אצל ר יוסף אבן כספי
המאמר, "מוסר טבעי ותורת משה בהגות של ר' יוסף אבן כספי", מאת פרופ' שלום צדיק, מנתח את עמדתו של הפילוסוף היהודי ר' יוסף אבן כספי (המאה ה-14) בשאלת המוסר הטבעי ואת גבולותיו. צדיק מצביע על כך שאבן כספי מחזיק בעמדה שבה הטוב והאמת הם מוחלטים וחקוקים בטבע באופן שאינו משתנה לעולם. ההתנהגות המוסרית הנכונה, בדומה לאמת הפילוסופית, היא טבעית ואוניברסלית. עם זאת, אבן כספי טוען כי אף תורה (דתית או אנושית) אינה יכולה להביע את האמת ואת הטוב המוחלט כפי שהם, ושהן יצירות היסטוריות המחויבות להתחשב במגבלות ובנסיבות של החברה שבה נוצרו.
פרופ' שלום צדיק מדגיש כי עמדתו של אבן כספי מציבה את תורת משה כנתונה למגבלות היסטוריות בדומה לכל תורה אחרת. אבן כספי מגיע למסקנה כי הטוב המוחלט של המוסר הטבעי אינו משתקף באופן מלא בתורת משה, וזאת בשל הצורך להתחשב במצב המוסרי והחברתי המשתנה של עם ישראל בזמן מתן תורה, וכן כדי למנוע ״פגיעה ברורה בחיים״. אבן כספי טוען כי התורה התירה דברים מסוימים ואף הציגה עמדות שאינן תואמות את האמת הפילוסופית המוחלטת, והוא מפרש את ההתפתחות ההלכתית כהליך של תיקון המצב המשתנה.
שלום צדיק מסכם וקובע כי ייחודה של תורת משה, לדעת ר' יוסף אבן כספי, אינו בכך שהיא חורגת מן המגבלות של תורות אחרות, אלא בכך שהיא מצליחה ״להוציא את המיטב״ מתוך אותן מגבלות. אבן כספי רואה את החוק האלוהי כחוק מדיני בעל מטרות רציונליות מובהקות, המשתמש באמצעים שונים כדי להשיג את תיקון הנפש והגוף. בכך, אבן כספי הוא אחד ההוגים היהודים הרדיקליים ביותר בימי הביניים שהדגיש את תלותה של התורה בנסיבותיה ההיסטוריות ובמגבלותיה המדיניות.