מעמדו של הכופר המתייסר בהגותו של רבי חסדאי קרשקש ויחסו לאבנר מבורגוס
המאמר, "מעמדו של הכופר המתייסר בהגותו של רבי חסדאי קרשקש ויחסו לאבנר מבורגוס", מאת פרופ' שלום צדיק, בוחן מחדש טענה שהעלה פרופ' זאב הרוי, לפיה מעמדו של "הכופר המתייסר" עדיף בעיני רבי חסדאי קרשקש (רח"ק) על פני מעמדו של האדם הדתי המקיים מצוות ללא "שמחה דתית" ו**"דבקות". הטענה, המבוססת על חשיבות ההתלהבות הדתית והרצון החופשי** בהגותו של רח"ק, מעלה כי הכופר המתייסר עדיין שומר על אנושיותו ועל רצונו להגיע אל האמת, ועל כן מעמדו טוב יותר משל הדתי הטריוויאלי שרק מקבל את האמונה ללא התלהבות. צדיק בוחן את "אור השם" ואת "דרשת הפסח" של רח"ק כדי להפריך טענה זו.
פרופ' שלום צדיק קובע כי אף שרח"ק אכן מייחס חשיבות עליונה ל״להט המחשבה״ ול״שמחה דתית״ כמרכיב חיוני לעבודת ה' וליסוד האהבה לאל, הוא אינו סבור ש״כופר מתייסר״ יכול להתקיים בפועל. לשיטתו של רח"ק, רק דעות דתיות נכונות יכולות לחייב את האדם במישור המעשי (לקיים מצוות) ולעורר בו שמחה ודבקות; לעומת זאת, מי שמחזיק בדעות שקריות (כדוגמת הכופר), לעולם לא יגיע לשלמות הדבקות, ועל כן מצבו גרוע יותר ממצבו של האדם הדתי שאינו שמח באמונתו. המאמר מראה כי על פי רח"ק, האמונה אינה תלויה בבחירה (כיוון שהיא נובעת משכנוע שכלי), ולכן אם אדם נמנע מלהאמין, זו לא בחירה רצונית אלא טעות שכלית שבאה עקב התבססות על דעות שקריות.
צדיק מסכם וקובע כי בהגותו של רבי חסדאי קרשקש, אין מנוס מהקביעה כי מעמדו של האדם הדתי הטריוויאלי – המקיים מצוות ומשתדל באמונה אף שאינו שמח בה – טוב יותר ממעמדו של הכופר המתייסר, כיוון שרק האמונה הנכונה יכולה להוביל לשלמות הדתית והפסיכולוגית הנדרשת. החלק האחרון של המאמר דן בכפירתו של המומר אבנר מבורגוס כמקרה בוחן אפשרי של כופר מתייסר, ופרופ' צדיק מסיק שרח"ק ככל הנראה ראה את כפירתו של אבנר כדוגמה לתוצאה ההרסנית של דעות שקריות, שאינה מאפשרת שמחה או דבקות אמיתית.