תפילה פילוסופית – איך זה עובד?

נושא התפילה הוא בעייתי עבור חלק ניכר מן האנשים שאיבדו את האמונה בעל־טבעי, ולעיתים קרובות (ובפרט אצל גברים) הוא מהווה את הניצוץ המביא את האדם להפוך ללא־דתי ובכך לשנות את חייו – לדעתי, לרעה. התהליך עובד בדרך כלל כך: האדם מאבד את האמונה במשמעות שהוא ייחס בעבר לתפילה (המשמעות הקבלית: השפעה על העולם כולו, או המשמעות השמרנית הרגילה: האל מקשיב לתפילות האדם). מכאן הוא מפסיק להתפלל, ומתחיל תהליך שמוביל אותו לבסוף לאי־שמירת מצוות מוחלטת.

כאן אנסה להסביר בקצרה כיצד ניתן למנוע את התהליך הזה, ואתייחס באופן מרוכז למספר נושאים ושאלות שעלו בנדון.

ראשית, כמו כמעט בכל נושא חשוב, יש להבין ולהפנים שלשמרנות הדתית אין מונופול על התפילה – כשם שאין לה מונופול על הדת בכלל. העובדה שבעבר ייחס האדם משמעות מסוימת לתפילה אינה מחייבת שזו המשמעות הדתית היחידה האפשרית. תיתכן משמעות אחרת, ותועלת אחרת, שאינן פחות מועילות – והן אף רציונליות לחלוטין.

טעמים דתיים לתפילה

אציג כאן מספר טעמים, שלדעתי כולם נכונים (וכמובן שניתן להוסיף עליהם):

1. זמן לחשיבה - אנשים צעירים, ובפרט בחורי ישיבות, אינם מבינים עד כמה זמן המוקדש לחשיבה על משמעות החיים, על האמת ועל האל הוא משאב יקר. לאחר שהחיים הופכים לחוצים – ילדים, משפחה, עבודה תחרותית ומשכנתה – כמעט ואין זמן לחשוב על האמת, על מטרות החיים, ועל השאלה כיצד פעולותינו היומיומיות מקרבות אותנו אל מטרותינו או מרחיקות אותנו מהן. לכך נועדה התפילה. חצי שעה בכל בוקר, ועוד פעמים כרבע שעה, האדם עוצר את יומו ומתבונן בנושאים הללו. עבודה נכונה בתחום זה יכולה לפתור חלק ניכר מן הבעיות האנושיות, הנובעות מכך שאנשים הולכים בכיוון שברור למדי שהוא מרחיק אותם מן המטרות שהציבו לעצמם. תפילת התחנון בבוקר ובערב (אני מתפלל עדות המזרח) לפני השינה הוא זמן מצוין לחשבון נפש וגם כל שאר התפילות.
2. גיבוש חברתי - התפילה משמשת גם מסגרת של גיבוש חברתי. האדם פוגש בה אנשים בעלי נורמות חיים דומות, וההתכנסות המשותפת יוצרת קשרי ידידות המבוססים על ערכים משותפים. במקומות שבהם הדתיים הם מיעוט קטן – כפי שקורה כיום בחלק ניכר ממקומות העבודה – תפילת מנחה, למשל, מאפשרת מפגש בין אנשים ממעמדות חברתיים שונים (כגון מנהל ועובד), ומקרבת ביניהם. גם זה ערך חשוב.
3. משמעת יום־יומית - תפילת שחרית גורמת לאנשים לקום בבוקר, משום שעליהם להתפלל במניין. קימה בשעה סבירה (עד 7:30) היא תנאי הכרחי ליעילות תפקודית בחיים. חלק ניכר מן הבעיות של בני נוער נובעות מכך שבחופשות הם משוטטים לבדם ברחובות, בעוד הוריהם עובדים. כאשר קמים בשעה סבירה – לא משוטטים ברחובות. כמובן, עדיף אף להקדים ולקום מוקדם יותר.
4. שייכות למערכת הדתית - התפילה היא חלק בלתי נפרד מן המערכת הדתית, וככזו היא חיונית לשמירה על אורח חיים דתי. אורח חיים זה מעניק תועלות חברתיות מובהקות: משפחה יציבה, יחסים קרובים בין בני המשפחה, וקהילתיות תומכת. ככל שמתרחקים מקיום מצוות, כך תועלות אלו נעשות קשות יותר להשגה.
5. הצורך באמונה משגיחה - עד כה דיברתי על טעמים פילוסופיים לתפילה. אולם חלק ניכר מחשיבותה נעוץ גם באמונות שאינן בהכרח נכונות, אך רבים מייחסים להן משמעות רבה. חלק ניכר מן האנשים – וכנראה רובם המוחלט במצבי קיצון – זקוקים לאמונה בכוח עליון משגיח, גם אם אין כוח כזה בנמצא. אם הם לא ימצאו אותו במסגרת היהדות הדתית, הם עשויים למצוא אותו במהרה בכתות אחרות.

לדעתי, אלו סיבות טובות מאוד להמשיך להתפלל, גם כאשר המשמעות השמרנית של התפילה מתבררת כבלתי־נכונה. הכוונות והתובנות הללו הן, לדעתי, סודה של התפילה, וזו תמיד הייתה משמעותה העמוקה. הפשט נועד להמון – והוא אכן ממלא היטב את תפקידו החינוכי והחברתי.

כאן חשוב להוסיף שלדעתי אי אפשר – ואף לא רצוי – לחנך ילדים קטנים על בסיס אמת פילוסופית טהורה. יש למעט ככל האפשר בהחדרת אמונות טפלות הכרחיות, אך גם לאפשר תפיסה פילוסופית למי שהדבר מתאים לו. לא כל ילדיו של אדם יהיו פילוסופים; זה טבעו של עולם, וזה בסדר גמור.

אפשר להקשות על עמדה זו: אם כך, מדוע שלא ניצור תפילה חדשה, נקייה מאמונות טפלות? מדוע להמשיך להתפלל בנוסח עתיק שקיים זה מאות שנים? התשובה הקצרה היא שהמערכת הדתית פועלת כבר כ־2,500 שנה – ופועלת היטב מבחינת תפקודה החברתי. החלופות הרבות שנוסו לה לא סיפקו תמורה חברתית טובה יותר.

בנוסף, לדעתי יש להבין את נוסח התפילה כבעל שלוש מטרות:

1. למקד את האדם בצרכים מסוימים;
2. לתת מענה לאנשים הזקוקים לעמדה שלפיה האל עונה לתפילות – בין אם עמדה זו נכונה ובין אם לא;
3. ליצור זמן קבוע לחשיבה על האל, גם מבלי להיצמד לנוסח הכתוב. כאשר אדם קורא תפילה שלוש פעמים ביום, ברור שהוא מתבונן במשהו שמעבר לעצמו.

לכן אני מציע שאם אנשים חשים ניכור מן הנוסח, הם יחשבו על דבר אחר: על מהות האל, על מה שהוא – או מה שאינו – רוצה ממך. הם יתעלמו מן הנוסח, ויגדירו אותו כפשט, בעוד הם פונים אל הסוד. אני סבור ששינוי נוסח התפילה הוא מהלך מסוכן מאוד, העלול להביא לקריסת נורמות חברתיות (כך, למעשה, החלה הרפורמה בגרמניה). בכל מקרה, ברוב המצבים המחשבה מתמקדת ממילא לא רק בטקסט הכתוב אלא במשמעות שמעבר לו. הכוונה הפילוסופית היא להתבוננות באל ובמשמעות החיים – ודבר זה אפשרי בהחלט. הרהור יומי, למשל בכל בוקר, בשאלה כיצד אני מנהל את יומי ואת חיי, והאם אני פועל בכיוון הנכון, הוא כלי עזר משמעותי בדרך להשגת היעד. כמובן, לכך יש ערך חיובי רק כאשר לאדם יש תפיסה נכונה של האל ושל הטוב (מורה נבוכים ג, נא).

מעבר לכך, התפילה בנוסחה הקיים ממקדת את האדם, ברוב המקרים, בצרכים חיוביים, ולכן יש לה גם חשיבות חינוכית רבה. יש לשוב ולהדגיש כי ישנם אנשים הזקוקים לתחושת קרבה לאל מתוך אמונה שהוא ישנה את המציאות אם יפנו אליו. תחושה זו אינה בהכרח נכונה, אך היא קיימת במיוחד בשעות משבר. אם הדת לא תיתן לכך מענה, אנשים עלולים לחפש אותו במסגרות אחרות. כך, למשל, הורים שנמסר להם על ידי רופאים שילדם עומד למות ממחלה, עלולים להיגרר לכתות שונות מתוך תחושה שאין להם מה להפסיד – תחושה שגויה כמובן, שכן הם עלולים להרוס את חייהם וחיי משפחתם גם לאחר מות הילד, אם יצטרפו לכת (מורה נבוכים ג, ל).