תיאור
האם דת יכולה להיוולד מתוך ריק תרבותי, או שמא עליה להשתמש בחומרי הגלם של העולם הישן כדי לבנות את החדש? בלב המאמר עומדת התזה הפסיכולוגית-חינוכית הנועזת של הרמב"ם ב"מורה נבוכים", המבקשת להוכיח כי התורה פעלה בשיטה של "תחכום אלוהי": במקום לבטל בבת אחת את עולם הפולחן המוחשי והקרבנות שהיה נטוע עמוק בנפש האדם, היא בחרה לשמר את הצורות החיצוניות המוכרות תוך יציקת תוכן תיאולוגי מהפכני לתוכן. אבקש לבחון האם התיאוריה הפילוסופית הזו עומדת במבחן המציאות, דרך הצלבת דברי הרמב"ם עם הממצאים הארכיאולוגיים בערים כחצור, מגידו ושילה, ודרך ניתוח המבנה האדריכלי של מקדש שלמה. מתוך עיון בזיקה שבין הטקסט המקראי לבין ההשפעות התרבותיות של המזרח הקדום, אנסה להוכיח כי המקדש לא היה רק מבנה פיזי, אלא מקום שבו האדריכלות המקובלת של התקופה שימשה ככלי קיבול זמני להנחלת האמונה באל מופשט, נטול גוף ודמות בעזרת פרקטיקות של עבודה זרה.
