מדוע נקלט האר"י בכלל הציבור היהודי ואני לא חושב שיש בזה הבדלים בין מגזרים כמעט אפילו החילונים באיזה שהוא מקום נמצאים במקום הזה הוא כאילו המילה האחרונה לדעתי אפילו יותר מהרמב"ם במדרג מסויים כי על הרמב"ם יש הרי מלא חולקים ולא כל דבר או אפילו לא רוב הדברים לא נפסקים כמו ושכמישהוא אומר שהרמב"ם סבר משהוא זה אכן עצירה אבל לא סוף הדרך יש חולקים עליו ואפשרות כזאת קיימת וגם על החלק הפילוסופי שלו היו מתנגדים אבל כשמגיע לקבלה ולהאר"י הקדוש כאילו הכל נעצר הוא המילה האחרונה . ויש לי עוד שאלה וזה כבר יותר על הזוהר הקדוש הרי לפי רוב או אולי כל המחקרים הוא ספר שנכתב על כל פנים ברובו ע"י רבי משה די לאון לא שיש לי משהוא נגדו ועצם זה שהוא הוציא כזה ספר גם אם הוא בדה את זה לבד וגם אם היה לו איזה כתב עתיק חלקי עדיין זה יצירת מופת אבל מדוע החלק הזה לא נתפס ואצל כולם אבל אני מדגיש אצל כולם זה כאילו הסכמה שהזוהר הוא מרבי שמעון בר יוחאי אני שואל כי אני שומע אפילו מאנשים נבונים ומשכילים כדוגמת אני מביא אותו רק כדוגמה את הרב יאיר שרקי שהוא אכן אדם נבון משכיל מאוד ואני מעריך אותו מאוד אבל היחס שלו אמנם לא שמעתי ממנו בפירוש מה הוא חושב של מי שחיבר את הספר אבל את היחס שלו לספר אני כן ראיתי בכל סוגיה שלו הוא מוחלט ממש מוחלט אני יצטט כשמישהוא שאל אותו שאלה על משהוא שמופיע ברמב"ם הוא ענה לו אוקי האם הרמב"ם הוא אלוהים כאילו מותר לחשוב אחרת ובהזמנות אחרת מישהוא שאל מהזוהר הוא לא ענה כך אלא די התחבט בעניין מזה אני מסיק שהיחס לזוהר הוא ממש החלטי וודאי ש להאר"י הקדוש היחס היהודי הוא ממש החלטי מה שאני שואל בעיקר זה למה זה והאם זה אולי אומר משהוא על איך אפשר לשכתב היסטוריה בכזו קלות . שלא ישמע חליה שיש לי איזה זלזול לא באר"י הקדוש והוא אכן קדוש אצלי וגם לא בספר של רבי משה מ ליאון כמובן אם לומדים אותם בפרופורציה נכונה כספר שנכתב כסוג של מדרש ואכן דעתי על מדרשים זה שהם נורא גבוהים כי זה מראה שיש ליהדות גם ספרי ילדים יש כאלה שחושבים שאם רבי עקיבא כתב ספר מדרש זה מקטין אותו לדעתי זה רק מגדיל אותו שהאדם הענק הזה כתב גם מדרש כדי להרגיל ילדים ולחנך אותם בתוך איזה אטמוספרה מסויימת או שגם אפשר להסתכל על זה כספר רעיוני זו גם אפשרות אבל וודאי וודאי לא כספר שבא להגיד את התוכן כשלעצמו את זה לדעתי אף רב דעה לא חושב .
אני לא מסכים עם העובדה הראשונה. האר"י להבנתי לא קרוב למילה אחרונה - יש קריאות קבליות שונות משלו. בטח שאף פילוסוף לא חושב שהוא צודק. השאלה למה ספרים שטוענים שיש להם בעלות אחרת מתקבלים (הזוהר זה דוגמא טובה אך ממש לא יחידה) היא שאלה היסטורית מעניינת שאני באמת לא יודע מה התשובה אליה. רבי משה די ליאון ככל הנראה חשב שהוא גלגול של רשב"י ולכן חשב שהוא באמת כתב את הזוהר.