היחס לגיוס לצה"ל ולהגותו של ישעיהו ליבוביץ

אחלק את השאלה לשני חלקים: היחס לצה"ל ולרוח צה"ל אני סבור שישנה חובה להתגייס לצה"ל, ובמיוחד בזמן מלחמה. הצבא הוא הגורם שמגן על כולנו, והוא הערובה המרכזית לכך שלא נשוב לגלות. העמדות הסבורות שהקב"ה מתערב למעננו באופן על-טבעי אינן עומדות, לדעתי, במבחן הביקורת (פירטתי על כך בסרטון ייחודי). אין ספק שצה"ל זקוק לשיפור, והמסמך שפרסם אבי שגיא – שאיני מסכים כמעט עם שום דבר שהוא אומר או כותב – מזיק מאוד בעיניי. עם זאת, הדרך לתיקון מערכות חשובות איננה בפרישה מהן והפקרתן לאחרים, אלא בהשפעה פנימית מתוך המערכת. היחס להגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ אני כמעט ואינני מסכים עם ליבוביץ ברוב הנושאים, למעט שתי נקודות עיקריות: החשיבות שהוא מייחס לקיום המצוות כיסוד המגדיר את הדת, והתנגדותו לקבלה. הקשר העיקרי בינינו הוא דרך השלילה – שנינו פרופסורים דתיים, הפועלים בהשראת הרמב"ם ומעוררים לא פעם התנגדות מצד הממסד הדתי. אף על פי שאיני שותף לרוב עמדותיו, אני מעריך אותו מאוד. לדעתי, נקודת התורפה המרכזית בשיטתו היא שמצד אחד הוא לא מציע הסבר כיצד ניתנו המצוות, ומצד שני הוא מתנגד להסברים מוסריים או חברתיים לטעמי המצוות. למעשה, יש כאן שתי אפשרויות: או שהמצוות ניתנו בהתגלות על-טבעית – ואז קשה לשלול אפשרות של השגחה על-טבעית, או שהן נובעות מחכמתו הרציונלית של משה – ואז יש להן טעם תכליתי ורציונלי מובהק. נדמה לי שליבוביץ הבחין בחור הזה בשיטתו וניסה למלא אותו באמצעות רעיון של "מחויבות למסורת", אך בעיניי זה פתרון חלש, משום שהוא פונה בעיקר למי שכבר משוכנע מראש. המסורת בה אדם נולד היא דבר מקרי לחלוטין (על כך בסדרה 'פילוסופיה דתית). גם מבחינה פוליטית, אני נמצא בקצה השני של המפה ביחס אליו, והדבר כנראה נובע מתפיסות מוסר שונות בתכלית.