הרמב"ם קובע במפורש שאסור לגלות את סודותיו של מורה נבוכים. אתה מגלה, בספרים פופולריים ואפילו ביוטוב את סודותיו לפי הפרשנות הרדיקלית ביותר. האם אתה לא גורם להרס האמונה התמימה של אנשים רבים בניגוד למה שהרמב"ם ציווה וכיוון?
הסיבה לכך שאני בוחר לגלות את סודות מורה נבוכים על פי הפרשנות הרדיקלית (הנטורליסטית) היא כפולה:
שינוי המצב הדתי – בימי הרמב"ם כמעט כל עם ישראל היו דתיים, ולכן חשש גדול היה שמא גילוי הדברים יערער את האמונה התמימה ואת שמירת המצוות של חלקים ניכרים מן הציבור. לעומת זאת, בימינו רוב עם ישראל אינם דתיים; גם בקרב מי שנולדים דתיים קיימת תופעה רחבה של עזיבה. במציאות זו, הסתרת האפשרות להיות דתי־פילוסוף מבלי להאמין בעל־טבעי עלולה דווקא להזיק ולדחוף אנשים רציונליים מחוץ לדת (מה שקורה כיום). גילוי אפשרות זו חשוב מאוד, משום שהוא עשוי להשאיר חלק מן העוזבים בתוך הדת, ואף לקרב חילונים החפצים בחיים שמרניים מבחינה משפחתית וחברתית, אך מתקשים או אינם מעוניינים להאמין בעל־טבעי. אינני משלה את עצמי שזה יחזיר את כולם בתשובה, אך אני מאמין שאפשר להחזיר אחוזים שלמים מן הציבור החילוני, אילו האפשרות להיות פילוסוף דתי הייתה ידועה ונוכחת בשיח. נוסף על כך, ייתכן שניתן למנוע בכך את עזיבתם של רבים מן הדתיים, כך שיישארו בתוך עולם ההלכה (לדעתי, מדובר באחוז ניכר – אולי רבע עד חצי מהעוזבים). משום כך, דווקא כיום הסיכוי להועיל באמצעות גילוי הסוד הפילוסופי של המורה גדול יותר.