רציתי לשאול את דעתך על נושא שמעסיק אותי ביממה האחרונה אם בסוף המטרה שלנו היא להיות מוסריים ברמה הגבוהה ביותר-באמצעוצ התורה שהיא הכלי הטוב ביותר שמביא אותנו לכך א. מי אמר שהתורה היא אכן הכלי הטוב ביותר? ב. גם אם התורה היא אכן הכלי הטוב ביותר לכך, יש לך אינטרס שכולם יהיו שומרי תורה ומצוות? או שבסוף העיקר שכולם יהיו טובים ומוסריים גם בלי תורה ג. זה מוביל אןתי לשאלה הבאה, הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק כתב שעדיף שאנשים יחזיקו באמונות לא נכונות(שכר ועונש וכו) אם זה מה שגורם להם לקיים את המצוות. השאלה שלי היא כזאת: כיום, מה עדיף? אדם חילוני או לחלופין נוצרי שחי חיים טובים כאדם טוב ומוסרי, או להיות יהודי שמקיים מצוות אבל מאבד את כל הערך והטוב שצפון במצוות, ומחלל שם שמיים, ובסוף יוצא לא מוסרי
אנסה לענות בקצרה:
א. להבנתי, ההיסטוריה והמציאות כיום מראות שהתורה היא הכלי המוסרי הטוב ביותר. אם מודדים מוסר על פי עזרה לזולת, יציבות משפחתית וכדומה – החברה היהודית שומרת המצוות מקבלת, לדעתי, את הציונים הגבוהים ביותר בפער ניכר. כמובן שיש גם מטרה להגיע אל האמת הפילוסופית, וגם כאן התורה מעודדת ומצליחה בכך, בוודאי בהשוואה לחברות אחרות.
ב. מכיוון שהתורה היא כלי מוסרי ומוצלח, ברור שיש לנו עניין בכך שכמה שיותר אנשים ישמרו תורה ומצוות – במבט כולל זה יוביל לחברה מוסרית יותר.
ג. לדעתי, עדיף בהחלט אדם מוסרי על פני אדם דתי מושחת. עדיף חילוני (או מסורתי – מה שנראה בעיני אמין יותר, לפחות בדור שלנו) שנאמן לאשתו ומגדל את ילדיו, מאשר דתי מושחת שאמנם מתפלל כל יום אך עוזב את אשתו לטובת אישה צעירה יותר (נניח, לצורך הדוגמה המופרכת, שהם לא עברו על איסורי עריות קודם שנישאו כדת וכדין). עדיף חסיד אומות העולם על פני "נבל ברשות התורה".
עם זאת, הבעיה היא שהשאלה עצמה מציגה תמונה שאינה נאמנה למציאות. ברוב המכריע של המקרים, אנשים דתיים אכן מוסריים יותר: הם פחות בוגדים בבני זוגם, יותר תורמים לצדקה, וכדומה – באחוזים גבוהים מאוד. לכן אין להיתפס למקרים בודדים, שהם יוצאים מן הכלל ואינם מעידים על הכלל.