מה היחס לזרמים לא דתיים ביהדות (רפורמים, קונסרבטיבים שומרונים וכו')

ראשית, לדעתי קיים הבדל גדול מאוד בין השומרונים לבין שאר הזרמים שהזכרת. השומרונים החלו להיפרד מן היהודים, ככל הנראה כבר בסוף ימי בית ראשון, וההפרדה הלכה והעמיקה עד שהפכה להיפרדות מוחלטת בתקופת בית שני. מדובר למעשה בדת אחרת, קטנה מאוד, שמעניינת בעיקר מבחינה היסטורית, אך אינה מאיימת ואינה מושכת אליה יהודים. משום כך איני רואה טעם לחפש בכתביהם דבר מעבר למידע היסטורי מעניין, או לדמיין מה היה קורה ליהדות אילו לא הייתה לנו התורה שבעל־פה, שאִפשרה לנו להסתגל לחיי הגלות.

באשר לרפורמים ולקונסרבטיבים – להבנתי, השקפתם הדתית איננה טובה, ובוודאי שאינה מתאימה לארץ. תנועות אלו נולדו בגרמניה, במטרה לאפשר ליהודים שביקשו לחיות בין יהדות דתית לבין המודרנה ושלא להתבולל. בניגוד לעמדה המוזרה והנפוצה בחלק מהעולם הדתי, הרפורמה לא יצרה את ההתבוללות אלא הייתה תגובה של חלק מן האליטה הרבנית להתבוללות. הקונסרבטיבים סברו כי הרפורמים הרחיקו לכת מדי וביטלו את ההלכה לחלוטין. שתי התנועות אכן הצליחו במידה מסוימת לצמצם את ההתבוללות, אך לא לבלום אותה. בארצות־הברית, לדוגמה, מהגרים ממזרח אירופה הצטרפו ברובם לקונסרבטיבים, ילדיהם או נכדיהם נעשו רפורמים (ומכאן הריבוי של רפורמים כיום), ולאחר מכן – רבים מהם התבוללו ומתבוללים.

מכאן, לשיטתי, שתי התנועות הללו מהוות עדות לכישלון שבביטול ההלכה ובהליכה אחר אופנות המוסר המודרני. כדי למשוך אנשים חדשים, ולאפשר לחברים קיימים להישאר בקהילה, יש צורך ביצירת להט דתי – דבר שכמעט ואיננו קיים בתנועות אלו, אולי למעט בקרב חלק מן הרבנים.