הפילוסופיה היהודית היא תופעה חדשה בעם היהודי. אם היא פרצה רק בעקבות פילוסופיית יוון, אז מה היה העולם היהודי לפני כן? כלומר אני רוצה לשאול את השאלה הבאה: האם לא נכון להסתכל על היהדות הראשונה שהופיעה בהיסטוריה ואיתה ללכת? אותה להחשיב כדרך האמת? מתוך הנחה שמה שהיה קודם בעולם, יותר קרוב לאמת ולמציאות שהייתה בעולם כשהתורה הופיעה?
לדעתי, הפילוסופיה היא אכן יצירה חדשה ביהדות. ניתן למצוא את ראשית שורשיה כבר אצל פילון האלכסנדרוני, בתקופת חז"ל (ימי הלל הזקן), אך בהחלט לא בתנ"ך. אמנם יש מקום לפרש את נביאי התנ"ך כפילוסופים, משום שהם יצרו חוק טוב ועמיד שפועל עד היום, דבר המעיד ככל הנראה על הבנה מעמיקה של החברה האנושית – אך אין זה הפשט.
לטעמי, העובדה שדבר מה הוא חדש אינה הופכת אותו לרע. מדע חדש ומבוסס הוא טוב, תרופות חדשות הן בוודאי דבר טוב, וגם חכמה שמקורה מחוץ ליהדות ראוי ללמוד מפי אומרה – כפי שכותב הרמב"ם בהקדמתו ל"שמונה פרקים". יתרה מכך, בעיניי השימוש בפילוסופיה אינו רק רצוי אלא אף הכרחי, שכן הוא מאפשר לנקות את הדת מפרשנויות שגויות לחלוטין.