למה אתה לא עונה על כל הביקורות שנכתבו נגד הספר שלך?

כאשר יש התלבטות האם להיכנס לוויכוח עם אדם, לדעתי יש לקחת בחשבון בעיקר את ההשפעה החברתית של הוויכוח, הרי אין סיכוי כמעט אף פעם לשכנע את האדם שמתווכחים איתו (בנוסף לנושא הזמן שמוקדש לוויכוח ולא לדברים אחרים, שגם הוא חשוב). במקרים רבים אני סבור שהאנשים שתוקפים אותי, בעיקר בעולם הישיבות הדתיות-לאומיות והחרדיות, משפיעים לטובה – גם בפועלם וגם בעצם הביקורת שלהם.

אסביר: עולם הישיבות מטבעו מגדל אנשים שעוסקים בהלכה ובתלמוד כתחום העיקרי שלהם – תחומים שבהם אני מכיר מעט מדי כדי להתיימר לכתוב עליהם. בנוסף, ישנם לא מעט רבנים שמקדישים חלק מזמנם לקרוא ואף לכתוב בתחום הפילוסופיה. הידע שלהם בהגות בדרך כלל דומה לידע שלי בהלכה – לא מעבר לכך. הם בדרך כלל קראו כמה עשרות ספרים בתרגום לעברית, ומטבע הדברים בעלי ידע מצומצם בתחום עליו הם מתיימרים לדבר. מצד שני, העובדה שהם קראו יותר מהשאר בעולם הישיבות בתחום הפילוסופיה נותנת להם תחושת מומחיות, וכך גם לרוב תלמידיהם. מכיוון שיש פילוסוף שנתפס כאיום (אני, למשל), הם מרגישים צורך להגיב לו.

למעשה, אני סבור שהתופעה הזו חיובית. חיובי בהחלט שיש רבנים שקוראים פילוסופיה; חיובי שהם מגנים על אורך חיים מוצלח; ואף חיובי שהם משכנעים אנשים שלא רוצים להתעמק בנושא יותר מהם. אפילו חיובי שהם תוקפים אותי – כך קהל שומעיהם יודע שאני קיים, ואם לא יספיקו להם התשובות הדתיות שניתנו להם, הם ידעו היכן לחפש.

לכן, אין לי עניין להיכנס לוויכוח עם רבנים שטוענים שאני טועה מבחינה פילוסופית ולהגיד להם שהם לא מבינים דבר וחצי דבר בפילוסופיה – כפי שאני לא באמת מבין בהלכה. לכולנו יש רק 24 שעות ביום.