שמעתי שאתה נחשב לממשיך דרכו של פרופ' ליבוביץ. נכנסתי לערוץ היוטיוב שלך וראיתי שאתה מביע תמיכה בעמדות ימין קיצוניות. איך שני הדברים מסתדרים יחד?
אני איני רואה את עצמי כממשיכו או מחליפו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. אני מעריך חלק מפועלו, אך חולק עליו במספר נושאים מרכזיים. אנסה להסביר מדוע לעיתים נוצרת תחושה שיש בינינו דמיון, ומנגד – באילו נקודות הפערים בינינו עמוקים.
ראשית, ישנם כמה מוקדי דמיון, יתכן שחלקם נובעים מהעובדה שקראתי את ליבוביץ בצעירותי והוא בהחלט השפיע עלי, לצד השפעות רבות אחרות:
שנינו מציגים את עצמנו כממשיכי דרכו של הרמב"ם, אף שבפועל קיימים בינינו הבדלים גדולים בפרשנותו.
שנינו מבקרים בחריפות את הקבלה ורואים במצוות את ליבה של היהדות.
נקודת דמיון שלישית, ואולי המשפיעה ביותר על הציבור הרחב, היא העובדה ששנינו פרופסורים דתיים ומקפידים ביותר הדוגלים בעמדות המאתגרות את הדתיות השמרנית. כך, במידה מסוימת, בעיני חלק מן הציבור אני נתפס כממלא "משבצת" דומה לזו של ליבוביץ – אינטלקטואל דתי שהדעות המיוחסות לו נתפסות לעיתים ככפירה.
אך כאן מסתיים, לדעתי, עיקר הדמיון.
מנגד, קיימים בינינו גם פערים מהותיים:
מבחינה דתית ובהבנת הרמב"ם, לשיטתי התפיסה של ליבוביץ בדבר "מצוות לשמה" אינה יכולה לעמוד. ליבוביץ שולל השגחה פעילה של האל, אך בו בזמן טוען שחובה לקיים מצוות משום שהן ציווי אלוהי. בנוסף, הוא מתנגד להסברים רציונליים או חברתיים למצוות (בפרשנות דחוקה ביותר של הרמב"ם). להבנתי, קיימות שתי אפשרויות בלבד: א. המצוות ניתנו בציווי על-טבעי ישיר – ואם כך, קשה לשלול השגחה; ב. משה רבינו השיג את המצוות בדרך שכלית, מתוך תועלתן לאדם ולחברה. אי אפשר להניח שהמצוות ניתנו ישירות מאת האל, ובו-בזמן להכחיש כל מעורבות אלוהית נוספת. במובן זה, אצל ליבוביץ נותר חור משמעותי בלב השיטה הדתית. לדעתי, בדומה לדתיים מלידה רבים הוא הניח את המחויבות למצוות מתוך מסורת וחינוך.
מעבר לכך, איני מסכים כלל עם דעותיו הפוליטיות. אני תומך בעמדות ימין מובהקות, משום שלדעתי הן מבוססות על מציאות ולא על אשליה. גישתו של ליבוביץ מתעלמת מהעובדה שהערבית סביבנו חותרים להכחדתנו. לכן, התפיסה שלפיה אם נהיה "נחמדים" נוכל להגיע לשלום – בעיניי חסרת היגיון ומנותקת מהמציאות, כפי שמוכח שוב ושוב. אני לא רואה כל בעיה במלחמה ובגירוש של אנשים החפצים במותנו.
אפשר אולי לסיים בנימה כללית: אם מי שנתפס בציבור כ"ממשיך" את המשבצת הדתית-חברתית של ליבוביץ מחזיק דווקא בעמדות ימין מובהקות, ייתכן שזהו סימן לשינוי העמוק שעברה הפוליטיקה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים.
אני מאמין שיש לכבודו כאן טעות יסודית בהבנת הרמבם, שממנה נגזרות טעויות אחרות: "להבנתי, קיימות שתי אפשרויות בלבד: א. המצוות ניתנו בציווי על-טבעי ישיר – ואם כך, קשה לשלול השגחה; ב. משה רבינו השיג את המצוות בדרך שכלית, מתוך תועלתן לאדם ולחברה. אי אפשר להניח שהמצוות ניתנו ישירות מאת האל, ובו-בזמן להכחיש כל מעורבות אלוהית נוספת." כמובן שיש אפשרות שלישית והיא שיטת הרמב"ם! שהשינוי איננו באל, אלא בבני האדם. דהיינו, אפשרות ההתגלות קיימת תמיד, גם ברגע זה. האל אכן לא משתנה. מי כן משתנה? אנחנו! ואנחנו נחווה את ההתגלות כאשר נגיע לרף מסוים. זו שיטת הרמבם! שאכן האל לא משתנה, אך כל ה"על טבעי" הופך לטבעי כאשר אנחנו משתנים!
זה אכן שיטת הרמב"ם אבל זה בדיוק מה שהגדרתי כשיטה השנייה - השינוי של הנביא שבגינו הוא מקבל את המצוות הוא שינוי שכלי.
How could Moshe have received the mitzvot in a rational way? It would be great if you could link an article or answer here, but not link a video since my Hebrew is not great. Thank you
לפי שיטת הרמב"ם משה הגיע לאמת פילוסופית והסיק ממנה את המסכנות החברתיות המתבקשות וזה מה שכתוב בתורה. הוא הבין גם איזה חוקים מתאימים למין האנושי באשר הוא (כולל מנגנון של תורה שבעל פה שמאפשר לעשות שינויים ועדכונים כשצריך) וגם איזה סיפורים חיובים כדי לחנך את העם - זה מה שכתוב בתורה.