ואולי השאלה החשובה מכולן - איך מגיעים מגישה נטורליסטית פילוסופית לקיום של כל המצוות, קלה כבחמורה? הרי בסוף, אפשר לכאורה להקים משפחה ולהיות מוסרי גם בלי לשים ציצית. האם אנחנו נידרש לדרישת טעמי המצוות באופן פילוסופי על כל צעד ושעל? האם זה אפשרי בכלל להגיע לכל ה-minutiae של המצוות הכי קטנות, באמצעים פילוסופיים? ואם לא, איך נראים חיי הדת של נטורליסט פילוסוף?
אציין כי קיום המצוות רק כדי 'ללכוד' ולשכנע את אלו שאינם מוכנים לקבל את הגישה הנטורליסטית ביהדות מרגיש לי אישית מעט כמו מעשה רמייה... גם ככה קשה לאנשים שאני אומר להם שאני לא מאמין, אבל ממשיך להסתובב עם כיפה ובגדי שבת וכד'. זה מבלבל אותם מאד.
אני חושב שבהחלט ניתן להגיע למסקנה שיש לקיים את כל המצוות. ראשית, להרבה מצוות יש הסבר ברור ומשמעותי: למשל, מצוות הציצית יוצרת זהות והשפעה חברתית חשובה (זו גם הסיבה שאני עצמי מקפיד לגדל פאות וזקן). באופן כללי, אפשר לדמות זאת למכונית עם מנוע המורכב מחלקים רבים – כל עוד היא נוסעת היטב, אין סיבה לפרק או לשנות בו דבר. כך גם במערכת הדתית: כל עוד היא פועלת ומתפקדת, אין מקום לערער עליה. עם זאת, לעיתים יש מצבים חריגים שבהם נדרשות התאמות – למשל, כאשר אדם חוזר בתשובה אך רעייתו מסרבת לשמור נידה.
כאן חשוב לחזור לנקודה שהזכרתי קודם: במקום לומר "אני לא מאמין" – אמירה שעלולה להזיק לחינוך הילדים ולזהותם הדתית (והם ממילא ישמעו אותה מבחוץ, גם אם לא ממך), וגם להשפיע לרעה עליך עצמך – עדיף לומר, בראש ובראשונה לעצמך, שאתה מאמין באלוהי הרמב"ם. אסור לתת בידי הזרם השמרני מונופול על הדת, מונופול שאין לו הצדקה.
But what if one doesn't believe in the God of Maimonides?