מה אתה חושב על הרב זאקס? האם הוא פילוסוף דתי?

ראשית עלי לציין שקראתי רק מעט מתוך השפע הגדול שכתב – בעיקר שלושת ספריו העוסקים במוסר וקצת מפירושיו לפרשת השבוע. כמו כן, קראתי רק מעט מהספרות הענפה שנכתבה עליו (ובהמשך יובן מדוע לא העמקתי בשיטתו).

אני סבור שאין כמעט דמיון בין גישתו לבין מה שאני מנסה ליצור כפילוסופיה דתית. ברוב התחומים ניתן להגדירו יותר כאפולוגטיקן דתי: לא כהוגה המפרש את הדת באמצעות הפילוסופיה ומראה מדוע יש סיבות פילוסופיות להיות דתי – אלא כמי שמאמץ את הדת השמרנית על אמונותיה הלא־רציונליות, ומשתמש בכליו הפילוסופיים כדי להצדיק אותן. אצל הרב זקס אין ניסיון לפרש באופן רציונלי את מושגי הנס, מתן תורה או נבואה, ואין גם הוכחות לקיומם – אפילו לא כפי שניתן למצוא אצל הוגים מתונים יותר כגון ריה"ל. אין אצלו גם הוכחות לקיומו של האל או דיון שיטתי בתאריו.

מה שיש אצלו הוא תפיסת מוסר ליברלית, בעיקר ביחס לדתות אחרות. כאן הוא כן מפרש את היהדות לאור השקפתו הפילוסופית והמוסרית. לדעתי, בעניין זה הוא שוגה לחלוטין מבחינה פילוסופית ומוסרית. אף אחד מהוגי ימי הביניים לא דגל בתפיסה ליברלית כזו; הם הבינו שיש הכרח גם במלחמות, ושהצדקתן הדתית עדיפה על פני נימוקים אחרים. הרב זקס, לעומת זאת, מבקש להפוך את היהדות ל"יפת נפש" מדי, ואני סבור שזה מהלך פילוסופית שגוי. במובן זה, הוא מזכיר בעיניי דמות של "יהודי גלותי" המבקש לשכנע את הגויים שהיהדות ליברלית כמותם (וכנראה גם האמין בכך באמת). בעיניי, הדבר אינו הולם לא את מדינת ישראל ולא את יהדות הגולה במאה ה־21. אפילו בגולה עדיף כיום להתחבר לזרמים פחות ליברליים ויותר לאומניים מאשר לנסות למצוא חן בעיני הליברלים - כאן הרב זאקס הוא סממן אחרון של עולם באמצע לחלוף.

עוד נקודה חשובה היא שזאקס עסק רבות בדיאלוגים בין־דתיים, והציג כלפי חוץ פלורליזם וכבוד לזולת – אך הדבר נגע בעיקר לעולם הלא־יהודי (ובמידה פחותה, גם לזרמים יהודיים לא־אורתודוקסיים). לעומת זאת, כלפי העולם האורתודוקסי הפנימי הוא גילה חוסר סובלנות בולט. הוא היה פעיל, גם אם לא היוזם הראשי, בהוצאתו של הרב לוויס מן הקהילה האורתודוקסית באנגליה – משום שהאחרון ניסה לפתח אמונה דתית הכוללת רכיבים של ביקורת המקרא. אין לי ספק שהוא היה מוציא גם אותי מן האורתודוקסיה בשל דעותיי.

זו בעיניי תפיסה דתית קלוקלת: מצד אחד היא מציגה חזות סובלנית כלפי חוץ, אך בפועל מוציאה מחוץ למחנה כל גוון פילוסופי שאינו נושא חן בעיניה, תחת האשמה בכפירה. זהו ניסיון לייצר "טהרה אידיאולוגית" במחנה הדתי, במחיר צמצומו והדרה של עמדות אחרות. אני הרבה יותר מזדהה עם גישתו של הרב לוויס, שניסה להרחיב את גבולות העולם הדתי ולכלול בתוכו גם עמדות פילוסופיות לא מקובלות. באנגליה, למעמדו של הרב הראשי הייתה סמכות חריגה ומוזרה לגרש רבנים מן הקהילה האורתודוקסית, גם כאשר הקהילה עצמה רצתה בהם. ברוך ה' שבארץ ישראל אין הדבר כך, ואני יכול להשתתף בדיון על דמותה של היהדות והחברה הדתית מבלי ששמרנים יוציאו אותי מן העולם הדתי - על אפם וחמתם.