התנגשות בין טובת הפרט למצוות

צריך לבחון מהו מקור ההתנגשות ומה מטרתה. אם המטרה חיובית — למשל, שמירה על התא המשפחתי — ייתכנו מקרים שבהם יש מקום להקל, ואפילו לא לקיים את ההלכה במלואה. לדוגמה, כאשר אדם חוזר בתשובה בגיל 35 ואשתו, אם ילדיו, אינה מעוניינת לקיים את דיני הנידה — לא הייתי ממליץ לו להתגרש. במצב כזה, הימנעות מקיום יחסים תוביל בסופו של דבר לפירוק המשפחה, וזהו נזק גדול מאוד.

המצב שתיארת שונה לחלוטין. זוגיות חד־מינית מפרקת, לשיטתי, את אחד היסוד החשוב ביותר של החברה: המשפחה השמרנית, המורכבת משני הורים — גבר ואישה — וילדיהם הביולוגיים. מתן לגיטימציה לצורות אחרות של משפחה מערער את המוסד המשפחתי, מגביר גירושין ותורם להתפוררות חברתית — כפי שניתן לראות כיום בחברות רבות באירופה. זו, בעיניי, הסיבה שבחברה הדתית אין לקבל מודלים משפחתיים חלופיים (לא רק זוגיות חד־מינית, אלא גם רווקות מאוחרת או מתמשכת, זוגיות פתוחה, גירושין קלים, ניאוף ועוד).

לשיטתי, אדם בעל נטייה חד־מינית צריך להשתלט על נטיותיו ולבנות משפחה עם בן או בת זוג מהמין השני. זהו תהליך מורכב, אך אני מכיר באופן אישי אנשים שהצליחו בכך. ניתן להשוות זאת למצב נפוץ שבו אדם נשוי בגיל 40 או 50 חווה ריחוק, רתיעה או כעס כלפי בת זוגו, ולצד זאת משיכה רומנטית חזקה כלפי אישה אחרת. גם אז נדרש ממנו להתגבר על יצריו ולשמור אמונים לאשתו, שהיא אם ילדיו.

במקרים כאלה, אם אדם בוחר להישמע ליצריו, על החברה לגבות ממנו מחיר משמעותי — משום שהמחיר החברתי של פירוק מוסד המשפחה גבוה.