לפי הפרשנות שהרמב״ם סבר כי משה רבינו הגדיר את המצוות מכח חכמתו שהיא היא משמעות הנבואה - איך זה מסתדר עם מה שכותב הרמב״ם בהלכות מלכים ש״כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם.. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם״?
זה מסתדר היטב: הגוי החכם מבין שהמצוות נובעות מן החכמה, אך כדי להיחשב אחד מחסידי אומות העולם — כלומר, גוי היכול לחיות בקרב עם ישראל — עליו גם להכיר בסמכותו של משה. צריך לציין שיש בעיה בכתבי היד של ההלכה הזו. בנושא המורכב הזה, ובשאלה כיצד עמדה זו משתלבת עם טעמי המצוות של הרמב"ם ועם שיטתו בנוגע למוסר הטבעי, כתבתי מאמר שבו ניתוח מעמיק יותר של ההלכה הזו: https://www.academia.edu/44081871/Maimonides_and_natural_Law_%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A1_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8_%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99_%D7%91%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F