למה לדעתך האמונה בזה שפעם היו ניסים ונבואה ובימינו פסקה הנבואה ואנו בגלות וכו כמו שנאמר "ביום ההוא הסתר אסתי פניי וכו, מייצרת פער עמוק ולא הגיוני. למה זה לא הגיוני ונכון להחזיק בעמדה כזו?
זה לא הגיוני, משום שישנן שתי אפשרויות בלבד:
האל עושה ניסים.
האל אינו עושה ניסים.
אם הוא עושה ניסים – אין כל היגיון בכך שיפסיק לעשותם, שהרי גם כיום יש בעולם צער וחוסר צדק לא פחות משהיו בעבר. בנוסף, האדם צריך לפרש את הכתובים בהתאם למה שהוא רואה כהגיוני.
הוגים חשובים שתמכו בקיום הנסים, כמו ר’ יהודה הלוי, סברו שהנסים מתרחשים גם בימינו כפי שהתרחשו בעבר. לעומתם, הוגים שהתנגדו לרעיון הנס, ובראשם הרמב"ם לפי הפרשנות הרדיקלית, סברו שלא היו נסים אז – כשם שאין נסים היום.
לדעתי, הגישה הזו נולדה אצל מי שאינם רואים נסים בימינו ומבקשים ליישב את עמדתם עם הכתוב בתנ"ך לפי פשוטו. אינני סבור שהאירועים שהתרחשו במאה השנים האחרונות פחות ניסיים מיציאת מצרים או מכיבוש הארץ.