משפחה גדולה

משפחה גדולה היא ברכה, והיא משפיעה לטובה הן על הכלל והן על הפרט. אפרט את הדברים בקצרה אבל מדובר בנושא מרכזי לכל החיים:

מבחינת הפרט, קרי הילד, אחים הם המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לילדים – הרבה יותר מכסף או ממותרות חומריות. האחים הם האנשים היחידים שניתן לסמוך עליהם לחלוטין לאורך כל חיי האדם. הם באותו שלב בחיים פחות או יותר. אשנים שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה ולשמוח איתם בזמנים טובים הם הנכס החשוב ביותר שיש לאדם. כמובן, כמו כל נכס, ניתן גם להזניח את הקשר עמם, אך זו החמצה כואבת במיוחד.

העולם המודרני, המפורר את מבנה המשפחה המסורתית, יוצר לעיתים תחושת אשמה אצל אנשים המסייעים לבני משפחתם (בטענה של "נפוטיזם"), ובכך מעודד תפיסה שלפיה אחים הם מתחרים על ירושת ההורים ועל תשומת לבם, במקום לראות בהם שותפים טבעיים ותומכים. אנשים שאפשר לשחק איתם כאשר אתה צעיר ולסמוך עליהם לכל אורך החיים.

בנוסף, החברה המערבית מטיפה לכך שהורה צריך להקדיש זמן ייחודי לכל ילד, אך רק לאחר שאותו הורה פיתח את אישיותו העצמאית. גישה זו גורמת לעיתים לדחיית גיל ההורות, ולהורים טרודים העובדים קשה כדי לממן סגנון חיים עתיר מותרות – על חשבון הזמן עם ילדיהם, שמבלים שעות מול מסכים. העולם המערבי מתאפיין בבדידות ונטישת השבט המשפחתי המסורתי לטובת אינדיבידואליזם שהופך את האדם - גם אם הוא עשיר - למסכן ואומלל.

לדעתי, יש לראות בילדים ברכה ולא להגביל את הלידה באמצעות אמצעי מניעה. יש לארגן את החיים – כולל הקריירה וההוצאות – סביב הילדים, ולא להפך. מעבר לכך, משפחות גדולות מחזקות את עם ישראל ותורמות למאבק הקיומי שלנו כאן בארץ. מבחינה לאומית, עדיף שאישה תלד עוד ילד או שניים מאשר שתשרת שירות צבאי.