מצוות לפילוסופים

טענה חלשה ולא מקורית. היא בעייתית משתי סיבות עיקריות:

1. הפילוסוף, כמו כל אדם, חי בתוך חברה ואמור לשמש דוגמה לאחרים. נוסף על כך, הוא חלק ממשפחה, ואם ילדיו יראו אותו עובר על ההלכה – סביר שגם הם יזלזלו בה. גם כלפי עצמו חשוב שהפילוסוף ישלוט בתאוותיו, ולכן עליו להרגיל את עצמו בקיום ההלכה. אין פילוסוף נטול תאוות; מי שחושב כך הוא אדם יהיר המדמיין שהוא מעל כולם – ולבסוף גם נכשל.

2. מעבר לכך, קיימים טעמים למצוות שיש להם משמעות מיוחדת דווקא עבור הפילוסוף (מורה נבוכים ג, נא). טעמים אלה נוגעים להפניית תשומת הלב אל מה שהפילוסוף יודע על האל. כלומר, בנוסף לטעמים הכלליים של כל מצווה, עצם העובדה שהפילוסוף יודע מי הוא האל גורמת לכך שבכל פעם שהוא מקיים מצווה – הוא גם חושב עליו. אולם חשיבה מתמדת על האל ועל מה שהאדם יודע עליו היא קשה מאוד, אפילו לפילוסוף המעולה ביותר, ולכן יש צורך במצוות רבות המסייעות לשמור על התודעה הזו.