האם ההיזכרות באל והפנייה אליו, לפי הדת - הן רק כדי להרחיק אותנו מעבודה זרה או כדי למשוך אנשים לקיום המצוות? או שבאמת יש ערך בלחשוב על האל כל יום (כל שעה בערך)? הרי אם המצוות הן בעצם הדרך הכי טובה לחיות לפי טענת הדת - אני לא כל כך מבין למה האל רלוונטי לזה? למה האל תופס מקום כל כך מרכזי ביהדות?
לחשוב על האל פירושו גם לחשוב על האמת המוחלטת – שהיא זהה לאל – ועל האופן שבו היא משפיעה על חיינו. המצוות גורמות לאדם לזכור שוב ושוב במהלך היום את קיומו של האל (כלומר, של האמת) ואת משמעותו לחייו – החל מתפילת שחרית וכלה בכל ברכה או נשיקת מזוזה. זהו תפקיד נוסף של המצוות, נוסף על שאר התפקידים שהרמב"ם מתאר באריכות במורה נבוכים, ג, נא, מיד לאחר הדיון בטעמי המצוות.