הרמבם כותב במונ כמדומני בחלק ב פרק לג, שהאדם הדבק בשכלו הוא מושגח ואפילו אם יהרגו במלחמה אלפים מימינו ומשמאלו, הוא ינצל. מה פירוש הדברים? הרי משמע מזה שהאל מתערב?
זה מופיע במורה הנבוכים ג, נא. אכן כך כתוב, והקריאות השמרניות נוטות להתבסס על אמירות מסוג זה. ר’ משה מנרבון מפרש את הקטעים הללו (וכן את פרקים ג, יז–יח) כך שהחכם הדבק באל אינו ניתן לפגיעה – כלומר, לא ניתן לפגוע בשכלו אלא רק בגופו. משום כך הוא יכול למות, אך הדבר אינו נוגע לו באמת, שכן שלמותו השכלית נותרת שלמה. לדעתי, פירוש זה תואם יותר את עמדתו הכללית של הרמב"ם שלפיה האל איננו משתנה. כמובן שהפרשנים הרדיקלים רואים באמירות מפורשות מן הסוג הזה סתירות מן הסוג השביעית שמטרתם להסתיר את דעתו האמתית של הרמב"ם מן ההמון מכוון שאמונה בהשגחה פרטית היא אמונה הכרחית מבחינה חברתית אך לא נכונה (על בסיס פרקים ג: כז-כח).
שלום לרב לא מבין למה לבורא מותר לשקר כדי שנעשה מה שכתוב בתורה הרי זו כמעט הונאה במיוחד שהתורה מצווה כל מיני ציווים שלוקחים ממון מהאדם כגון חגים ושבתות או מצוות שצריך להוציא עליהם כסף בנוסף עלפי התורה שצריך להתפלל צריך למצוא עבודה שתתאים לסדר יום היהודי אז לדרוש מאיתנו 100 אחוז זה פשוט חד צדדי ולשקר שאתה תתן לי שכר ובסוף גורנישט ניראה לא אמין
הממד של מתי מותר או אסור לשקר היא מתי זה מועיל למי שמשקרים לו. אם הנביא אומר שהאל ישלח לנו מחלות אם לא נתנהג בצורה בריאה וזה פועל זה שקר מצוין מכוון שהשקר גורם לאדם לחיות חיים יותר טובים.