ראתי את הביקורת על ספרך על תחיית הפילוסופיה דתית "בישראל היום". אמנם אין לי ספק שיהודי יכול חהאמין בבורא עולם בלי לשמור מצוות אבל נדמה לי שהיהדות במיוחד מטילה על המאמין לבטה את אמונתו במעשים-קיום מצוות. המושג של תרי"ג מצוות -264+365 די מעורפל וכידוע מבוסס על מדרש וגימטריא. בנוסף חלק ניכר מהמצוות הוא נוגע רק לכוהנים ומצבים יוצאי דופן. כך שעבור יהודי לשמור מצוות יש רק כמות מצומצמת שיש לעשות בפועל. נדמה לי שעם חיבור השולחן ערוך הקושי התעצם. אני חושב שהגישה של הרב זקס שהמצוות הן לעזור לאדם בישראל למצוא דרך לבטה את הקשר שלו עם בורא עולם היא די נכונה. הרי הוא (ריבונו של העולם) לא זקוק לזה.
בניגוד לעמדה רווחת אך שגויה, אינני סבור שאפשר להיות אדם דתי ולקיים מצוות מבלי להאמין באל. (לא קראתי את ביקורות הספרים, ואם יש לך אפשרות לשלוח לי אותן — אשמח מאוד; ייתכן שהם פשוט לא הבינו אותי נכון.)
טענתי היא שאפשר להגדיר את האל באופנים שונים, ואין לכך גבול. כלומר, כל יהודי חייב לחשוב שיש אל, אך ניתן להבין ולהגדיר אותו בדרכים מגוונות — למשל, כטבע, כשכל עליון שאיננו משתנה, וכדומה. לחלק גדול מן ההגדרות הלא־פרסונליות של האל יש היסטוריה ארוכה ביהדות, במיוחד אצל הרמב"ם ותלמידיו בימי הביניים.
דתיים שמרנים שונים, לעיתים מתוך טעות ולעיתים במזיד, מאשימים אותי בכך שאינני מאמין באלוהים, רק משום שאני דוחה את ההגדרה שלהם לאל. לדעתי המצב הפוך לגמרי: אני מאמין בה' האמיתי, ואילו הם מאמינים במושא דמיונם שהם עצמם יצרו. על היחס לרב זקס כתבתי תשובה אחרת: https://jewish-philosophy.vercel.app/responsa/question-1759471758613