מרגיש קונפליקט בתפילה מבחינת הנוסח (השבחים להשם, הבקשות) לעומת התפיסה האלוהית הפילוסופית. מה אתה מציע? איך אפשר בכל זאת להתחבר לנוסח?
לדעתי צריך להבין את נוסח התפילה כרצון 1. למקד את האדם בצרכים מסוימים. 2. למלאות צורכים של בני אדם שנזקקים לעמדה שהאל עונה לתפילות (בן אם זה נכון בן אם לא). 3. זמן לחשוב על האל גם מבלי להתייחס לנוסח הכתוב - כאשר קוראים 3 פעמים ביום תפילה ברור שחושבים על מה שהוא אחר. לכן אני מציע שאם אתה חש ניקור מן הנוסח תחשוב על מה שהוא אחר, מהות הלא מה היא רוצה ממך ותתעלם מן הנוסח שתגדיר אותו כפשט ושאתה מגיע לסוד.
מרגיש לי שלהתעלם מן הנוסח - זה מאפיין שמתאים יותר לאנשים שלא מחוברים לעצמם והולכים עם הזרם. קשה לי מאוד למלמל דברים שאני לא מתחבר אליהם ותוך כדי לחשוב על משהו אחר. אני אכן לא קורא את כל התפילה מהסיבה הזאת, אלא כל פעם מתמקד בחלקים אחרים. אין לי בעיה עם פירוש של סוד, אבל גם הוא צריך להיות מבוסס ומקושר איכשהו לטקסט. האם אין התייחסות לנושא של אף אחד מההוגים הרציונליים? הם התפללו בנוסח פחות או יותר כמו שלנו?
אני לא חושב שהם התייחסו (הנוסח שלהם היה כנראה דומה לנוסח שלנו בעיקר סביב העמידה וקריאת שמע). לדעתי הסוד לא צריך להיות מחובר חזק לפשט. למשל להתפלל על רפואה ולחשוב על אורך חיים בריא. להתפלל על ירושלים ולחשוב איך לעזור לריבוי יהודים בה.... זה נראה פירוש בהחלט מספיק קרוב.