היי פרופסור שלום
רציתי לשאול בנושא יראת ה' , יראת שמיים ותיאורי ה' במקרא. מה היא באמת יראת שמיים ויראת הפחד אצל הרמב"ם ובכלל בתפיסה הפילוסופית? הרי הבורא הוא לא נפעל ואין לו רגשות ועל זה גם יסכימו נראה לי המקובלים(?). אבל בסוף באמת, מאז ומעולם מאיך שלימדו אותי ואיך שאני רואה אנשים מתנהגים, לומדים ומתנהלים בקשר שלהם עם הקב"ה - הוא כן נתפס אצלהם כגשמי. אנשים בוכים בתפילות ביוה"כ מ"פחד" של עוונותיהם, ספרי מוסר מרבים בתיאורים כבדים והתמונה הכללית היא ה' נפעל ומתרגש. נראה שזה התפיסה השלטת. אני יודע שדיברה תורה בלשון בני אדם וגם תיאורי ה' בנביא הם לשון מושאלת, ועדיין - מה אם כן התחלופה? איך נראת יראת שמיים בליבו של אדם באמת שאינה רגש ילדותי של שכר ועונש?, תודה רבה
מה' ?
יהיה על כך סרטון בשבועיים הקרובות - בנתיים אנסה לענות בקצרה. אהבת ה' אצל הרמב"ם היא תוצאה של ידיעת ה' (הלכות יסודי התורה פרק ב וגם מורה נבוכים בכמה מקומות למשל ג: נא) - קרי כאשר אדם מבין את ה' עצם ההבנה מיצרת אצלו רגש עצום של התפעלות של רצון לעשות את דבר ה'. תחושה זו איננה פחותה מאשר יראת העונש של האדם הפשוט ולדעת הרמב"ם היא נשגבה הרבה יותר. מכוון שלא כולם זוכים לכך מפני שקשה להבין את ה' התורה וחז"ל אכן דברו בלשון בני אדם.