שאלה שמפריעה לי מאוד בהתנהלותו של שלום צדיק : הגישה הפילוסופית במהותה היא מתיימרת לדיון בכל נושא לגופו ללא משוא פנים והטיות לאף כיוון לא בעד ולא נגד ויוצא ששלום כשהוא מדבר על הקבלה ותפיסותיה מחילה הוא מדבר שטויות בכל קנה מידה ואפילו מרגיש שהוא לא התאמץ להבין את ההנחות יסוד שלה והאם יש לה היגיון כלשהו וגם אם לא בדיוק בציור שמאמיני הקבלה הרדיקליים מאמינים בו ויוצא שהוא יוצר קריקטורה לא משכנעת שכבר רוב ככל המקובלים שמכבדים את עצמם לא מדברים בשפה הזאת אלא מגדירים זאת בתור משל מתוחכם ומורכב ומה שבטוח לא מפלצת שמתפצלת ל10 ספירות או כל קריקטורה מביכה דומה שלא מכבדת אף אחד וגורמת לביקורת להיות שטחית ומגוחכת להחריד , לפעמים גם אני משתמש בטענות פרובוקטיביות על מנת להשיג משהו מיריבי לויכוח אבל לעולם אני לא משתמש בטענות שכמעט כולם יודעים שהם מגוחכות להחריד לפחוד מבלי להסביר מדוע אני חושב שהם נכונות שאלה נוספת האם איסור העבודה זרה הומצא ונהגא גם על ידי משה רבינו בגלל שהדבר לא נכון לחברה צודקת או שהוא קדם?
אני אסביר את עצמי: ראשית, מדוע לא למדתי קבלה בצורה יסודית (אף על פי שבמסגרת המחקר קראתי עשרות ספרים על קבלה ועל כתבי מקובלים — ואני יכול להביא רשימה חלקית). שנית, מדוע אני מבקר את הקבלה, ושלישית, מדוע אני עושה זאת בדרך שבה אני עושה.
ראשית, איני סבור שהקבלה נכונה, משום שהמתודה שלה שגויה. במקום לנסות להוכיח את טענותיה, היא מניחה כי יש לסמוך על ההתגלות או על המסורת שקיבלו המקובלים, ולאחר מכן מציגה את תפיסת עולמם. אמנם יש ביניהם הבדלים ניכרים (למשל בין קבלת הרמב"ן לקבלת הזוהר), אך המכנה המשותף לכולן הוא העדר בסיס לוגי, לצד מספר הנחות יסוד שגויות ובעיקר תפיסה ניאו־אפלטונית שלפיה האל נוכח בכל בעצמותו ומעשי האדם משפיעים על המציאות האלוהית. תפיסות אלו, לדעתי, אינן נכונות ואף גובלות בעבודה זרה. לכן, איני רואה סיבה להשקיע בלימוד מעמיק של עמדה שאינה נכונה ואף אינה מנסה להצדיק את עצמה מבחינה שכלית.
שנית, הבעיה בקבלה היא היותה מקובלת על רבים — לדעתי מדובר במיעוט, אך מיעוט גדול דיו כדי שגם רבנים רבים לא ירצו להתעמת איתו. אך גם זה פחות חשוב. מאחר שיש מקובלים רבים, והם מרעישים ומציגים את הקבלה כעמדה המקובלת על כולם, רבים אכן חושבים כך (בדרך כלל לא המשכילים ביותר), ובהתאם נדחים מן היהדות שבה גדלו, משום שהם רואים בה מערכת מלאה באמונות תפלות — או שאינם מצטרפים אליה מלכתחילה.
שלישית, כאן אבהיר את הסגנון: בשל כל האמור לעיל, אני סבור שחובה לבקר את הקבלה באופן ברור וחד, כך שיהיה מובן שלא רק שמותר לא להסכים איתה — אלא שמותר גם לחשוב שהיא שטות מוחלטת ואף מזיקה. זו הסיבה שאני משתמש לעיתים בלשון בוטה כלפיה, כולל אמירות שמובן שמקובלים לא יקבלו כלל. בהחלט ייתכן שסגנון כזה משכנע פחות, ולכן אף אני שוקל מחדש עד כמה הוא מועיל, ועד כמה נכון יותר להסתפק בטענה שהיא גובלת בעבודה זרה משום שהיא מייחסת לאדם השפעה על האל. בעיקר בחודשים האחרונים שהבנתי שהרב שאולוף עושה עבודה יפה בזלזול גס של הקבלה - כנראה שעדיף שאפנה לשכנע קהל יעד אחר ולכן אני חושב לשנות את הסגנון ולא להשתמש יותר בביטוי מפלצת המתחלקת ל10 (יתכן שיהיה עדיין אי הקפדה מתוך אי צומת לב).