בסוגיית שכר על לימוד תורה: מהמשנה והגמרא נראה שזה אסור ולהרבה מחז"ל מוזכר כבדרך אגב שיש מקצוע שלא קשור להיותם רבנים. הרמבם שומר על גישה זאת בעוד היום בין השאר בגלל שולחן ערוך נפרצה הגדר. (אתר אור הרמבם סוקר את זה לפרטי פרטים) ומה עמדתך? ולמה?
היה כבר וויכוח בנושא בימי הביניים כאשר הראש תקף את הרמב"ם. מחד אין ספק שהרמב"ם צודק מכוון שלומדי התורה צריכים כל מיני גבירים ופרנסים כדי לממן אותם ושהרבנים תלויים בקהילה זה מעלה לא מעט בעיות. מאידך אני מסכים עם הרא"ש שמעט מאוד יכולים, כמו הרמב"ם, להיות רופא מצוין, פילוסוף דגול וגם פוסק ומנהיג קהילה. אם אנחנו רוצים שהרבנים יוכלו להקדיש מספיק זמן מחייהם כדי שיכירו את ההלכה אין לדעתי ברירה אלא לממן אותם בזמן לימודיהם ולאחר מכך. אני גם לא חושב שזה מכבד קהילות של אנשים עמידים מאוד שממנים בקושי רב את הרב שלהם כמו שקורה לצערי בלא מעט ערים בארץ. מצד שני חשוב בכל זאת להעריך את המעטים שיש בכוחם להיות רבנים בהתנדבות זה לדעתי מעלה גדולה מאוד. אני גם חושב שכל אדם ראוי, בעיקר כאשר מצב הפרנסה שלו רגוע שיתנדב בתחום שלו כדי לתרום לקהילה - אנשי עסקים כדי לנהל מוסדות, רופאים כדי לקבל אנשים בקהילה חינם, וגם יודעי תורה בשיעורי תורה ללא תשלום - כך אני גם נוהג וכך לדעתי נוהגים רבים מאוד. כל מה שכתבתי מדבר על רבנים, כמו שכתב הרמב"ם. בניגוד לכך אברכים נצחיים זה לדעתי דבר רע מאוד שבעיקר מבזה את התורה והופך אותה למקלט לאנשים שלא מסוגלים או לא רוצים לעבוד וזה חילול השם גדול. אם אדם מבין אחרי שנתיים שלוש בישיבה שהוא לא הולך לכיוון של הוראה או של רבנות - הוא חייב למצוא לעצמו מקצוע וללמוד אותה ולצד זה גם לקבוע עיתים לתורה.