טובת הפרט מול טובת הכלל

מכוון שהאושר האמתי הוא להיות אדם טוב. אפלטון דן בנושא הזה בתחילת המדינה. לדבריו אפילו עדיף להיות אדם טוב כאשר לא יודעים שאתה טוב מלהיות אדם רע שכולם חושבים שהוא טוב. זה מכוון שכאשר האדם הוא טוב הנפש שלו מסודרת ולכן הוא יודע מה חשוב והוא יכול להיות מאושר. אדם שמקריב את חייו בקרב למען המדינה הוא יותר מאושר מאשר אדם שברח לחו"ל וחושב שראשון פרייר. הסיבה לכך הוא שהראשון מבין מה חשוב ומה לא בעוד השני ירדוף כל חייו אחרי עוול וריק (כסף, נשים גויון בחו"ל....). החייל יחי וימות מאושר בעוד העריק יחיי כל חייו מבלי לטעום מה זה אושר ומבלי בכלל לדעת שהוא פספס את חייו לריק.