טעמי המצוות הרי הן הדעות ותיקון הנפש שהן מביאות, אולם התחושה היא שדווקא הדקדוק בפרטי המצוות הופך את עיקר העיסוק להיות טכני ומנותק וגם תחושת מתח מסוימת. גם מבחינת מוסר ומידות יש תחושה שככל שמידת האדיקות במצוות גדולה הרגש הבריא והטבעי הופך להיות מוכתב ומנותב לפי המצוות שהם מנוכרים לרגש הטבעי וכך אפשר למצוא הורים שמנתקים קשר עם הילדים, חינוך נוקשה ולעתים אכזרי, אלימות דתית וכו׳.
לצערנו חינוך נוקשה ואכזרי מוצאים גם אצל אנשים לא דתיים רבים - זה לדעתי לגמרי קשור באישיות ההורים ולא במצוות שאם זה לא היה הם ההורים היו מוצאים דרך אחרת להביע את הנוקשות שלהם (כאן חשוב להדגיש שאין ספק שהנוקשות הזו היא דרכם להביע אהבה לילד שהם מנסים לחנך) אם זה לא מצוות זה יכול להיות דרך לבוש מסוימת, לימודים, אופנה, דברים שהם רוצים שהילדים ילמדו.... אני חושב שהיום יותר מדי מאשימים את ההורים. כמעט כולם ללא יוצא מן הכלל עושים את מה שהם עושים לטובת הילדים והביקורת המוגזמת היא חלק מן המערכה של העולם המערבי הבעייתי שתכליתו לגרום להורים לא להביא ילדים (אולי זה הסוג הבוטה יותר של אלימות??) הדקדוק בפרטים אפשר לעשות אותו בצורה טבעית ומטרתו היא להזכיר לנו כמה שיותר פעמים ביום שיש מטרה לחיים וזה דבר מצוין (רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק נא).