שלום רב, ממה שהבנתי, אתה רואה בנבואה תופעה שאינה מנותקת מחשיבה עמוקה, ואף קרובה במובנים מסוימים לפילוסופיה, כלומר, הנביא הוא לא רק “שליח אלוקי” אלא גם הוגה בעל תפיסה כוללת והשפעה רחבה. אם כך, עולה השאלה: אם הקריטריון לנבואה הוא עומק מחשבתי והשפעה רעיונית, מדוע אריסטו ופילוסופים דומים אינם נחשבים נביאים? מה בדיוק מבדיל ביניהם לבין נביאים במובן הקלאסי?
כפי שהבאתי בשם הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב פרק לב). יש בנבואה שלוש מרכיבים: 1. שכל. 2. כוח מדמה. 3. מוסר לנביאים צריך שלושתם ואריסטו חסר ללא ספק כוח מדמה (למרות ששכל ממש לא). לפיכך הוא לא היה יכול לתרגם את ההשגות הגבוהות שלו לכדי הנחיות לעם וחוקים
ם הנבואה תלויה בשלושה קריטריונים של שכל, כוח מדמה ומעלה מוסרית כיצד ניתן להסביר את העובדה שלאחר תקופה ארוכה שבה התקיימה נבואה באופן עקבי ממשה ועד מלאכי היא פסקה לחלוטין ומאז לא הופיע אפילו נביא אחד אף על פי שקריטריונים אלה הם אנושיים ,עקרוניים, ואינם תלויי תקופה?
תלוי בדור גם כן "פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמיים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך, נתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן"
לא ברור לי מדוע הדבר אמור להיות תלוי בדור, הרי אם אין התערבות אלוקית, הנבואה אמורה להיות בלתי תלויה בזמן מאחר והקריטריונים הם סך הכל אנושיים. בנוסף, למה רוב הנביאים (חוץ מבלעם) היו מבית ישראל? מה לא ייתכן שלעוד גויים חוץ מבלעם יהיה שכל, מוסר וכוח מדמה או שזה רק ״צירוף מקרים״?