שלום רב, ידועה דעת הרמב"ם (ג כח) על אמונות הכרחיות. שאלתי היא לאור מה שכתב בג, מד, שמה מבאר שהכרחי לכל בעל דת להאמין בדעות שיוצאות מהמצוות שמבוארות בספר אהבה שמלמדות דעות מועילות. האם באומרו הכרחי כוונתו לומר שאלו מצוות שמטרתן ליצור אמונות הכרחיות? אם כן כיצד זה נכון ביחס למצוות קריאת שמע שמבואר שם ייחוד ד' שלכאו' זו דעה אמיתית ולא רק מועילה והכרחית. בנוסף איך זה מסתדר עם מה שכותב בג, נא, שדרך תפילה לימוד תורה וקריאת שמע האדם מתחבר לבורא ויש עליו שפע, כלומר השגחה. ולכאורה לא משנה אם נפרש השגחה במובן טבעי או ניסי על כל פנים זה אומר שזו לא אמונה הכרחית אלא אמיתית כי היא מקנה לאדם דעות אמיתיות שדרכן הוא פועל נכון ומחובר לאל. תודה.
אני אכן חושב שהדעות ההכרחיות האלו הן שונות מאלו של פרק ג: כז-כח (בעיקר כח). לדעתי התפילה יכולה ליצור דעות הכרחיות כמו בפרק ג: כח (קרי לא נכונות אך מועילות לחברה). התפילה גם יכולה ליצור דעות נכונות שלא פחות מועילות לחברה (קרי הבנה פילוסופית עמוקה). זה תלוי ברמת העיון של המתפלל שצריך לחשוב על האל בזמן התפילה.