איך ניתן להצדיק או להגן על רעיון הבחירה החופשית, אם נראה שעקרון הסיבתיות שולט בכל מה שקורה בעולם? הרי אם לכל אירוע יש סיבה קודמת שמכריחה אותו, אז גם ההחלטות שלנו הן תוצאה של שרשרת סיבתית שלא בשליטתנו. במצב כזה, באיזה מובן אפשר לומר שאנחנו באמת בוחרים? ואם נוותר על הסיבתיות כדי לפנות מקום לחופש האם לא נישאר רק עם אקראיות, שגם היא אינה בחירה חופשית?
עצם הצבת הברירה בין סיבתיות או אקראיות היא כבר תמיכה בעמדה של דטרמיניזם מוחלט! על פי אלו הגורסים בבחירה יש אפשרות שלישית והיא הבחירה החופשית שהיא גם לא אקראית. לדעתי אפשר להגן בהחלט על עמדת הבחירה. יש סיבתיות אך היא איננה הכרחית. זאת אומרת אני עושה א מסיבה ב אך יכולתי באותה המידה ובאותו הזמן לעשות ג מסיבה ד. אי אפשר לשאול למה דווקא בחרתי באפשרות הראשונה מכוון שאם כך זה היה מבטל את עיקרון הבחירה. העובדה שהשכל שלנו עובד מצוין בקביעת וניתוח סיבתיות זה לא אומר שהיא תמיד האפשרות הנכונה. כדאי לשקול את האפשרות של הבחירה החופשית ולדעתי היא הרבה יותר מתאימה לניתוח של המציאות.