במשך השנים איבדתי את האמונה והפסקתי לקיים מצוות. הרגשתי שאיני מסוגל עוד להקריב את האישיות והיושר האינטלקטואלי ופיתחתי סלידה מהשנאה החכמה מאין תמצא, חכמי המחקר האלקיים בראי תורת החסידות השיפוטיות והיעדר הביקורתיות שמטפחת הדת אותה פגשתי אצל רובם ככולם של חברי בקהילה. אנשים שאולפו לצייתנות שההלכה עיוותה את נפשם ורגשותיהם הטבעיים הפכו למכניים. אם בנם חלילה ינטוש את הדת הם יזדקקו להיתר הלכתי להמשיך לשמור איתו את הקשר, וכמו הביקורת החריפה של ביאליק על אותם גברים שראו את נשותיהם נאנסות ולאחר מכן רצו לבית הכנסת להודות על הישועה ולברר הלכתית ״רבי אשתי מה היא? מותרת או אסורה?״.
למזלי בתקופה האחרונה נחשפתי לספר ולשיעורים שלך. זה מנע את פירוק המשפחה, והביא נחמה לנפשי. חיבור מחודש נפתח בקרבי לתורה ולמצוות.
אך, עדיין, כשאני מגיע לבית הכנסת ופותח בשיחה עם אי מי מחבריי, אני לא יכול שלא לראות את הפער העצום, העיוורון שלהם, אי היכולת לדבר בשפה לוגית בסיסית ונורמלית, ההסתכלות המעוותת, השתת החיים על אמונות תפלות, העיוות והצייתנות שמפוררת את הרגש הבריא, גורמת לי להרגיש בדידות תהומית. איך אני יכול להמשיך לחיות בסביבה ובחברה כזאת? איך אוכל לגדל את הילדים בתוך בערות ועולם מצומק שכזה?
(דווקא בעבודה במסגרת החילונית נוח לי לדבר עם אנשים, אני חש שהרמה האנושית והמחשבתית גבוהה לאין ערוך.)
אני מסכים מאוד אם הביקורת שלך נגד החברה הדתית אך פחות עם הדברים שאתה אומר על החברה החילונית. כל חברה עשויה מאנשים שרובם אינם מפתחים חשיבה ביקורתית מכיוון שזהו טבעם של רוב בני אדם. לכן בכל חברה יש הרבה אנשים שמקבלים את הנחות היסוד של החברה כמובנים מאליהם ללא ביקורת וללא חשיבה כלל. אדם חרדי שאומר שכך הוא עושה בגלל שהאל אמר - מכוון שהוא מצטט את הוריו איננו שונה מאדם חילוני שאומר שכך הוא עושה כי חשב על כך לבד וזה האמת - וגם בכך מצטט את הוריו. בניגוד לחברה החילונית החברה הדתית פיתחה גם נורמות התנהגות יותר טובה בנושאים רבים (משפחה, נישואים...) ולכן לדעתי היא צריכה לקבל הערכה מסוימת עם ניסיון לתקן אותה מבפנים. קרי להקים מחדש את הזרם הדתי הפילוסופי שגם יתן מקום, חברה וקבוצת יחס לאנשים שהם פילוסופים דתים - לדעתי הקמתו מחדש של זרם כזה יש גם בכוחו לאזן במידה רבה את השליטה של הזרמים היותר לא רציונליים על היהדות - כמו למשל הקבלה והחסידות. יש גם חברות דתיות רבות שגם אם כיום אף אחת מהן לא פילוסופית יש בהחלט מקומות יחסית דתיים מאוד שניתן בהם להשמיע בפומבי קולות נגד הזוהר והקבלה ובכל זאת לא להיות מוחרם - אולי עדיף לשקול מעבר אליהם. כמובן שאם אתה בגיל יותר מבוגר ואם באפשרות מסיבות משפחתיות לעבור לחברה כזו - זה מאוד מובן. אולי אפשר בכל זאת - מבלי לפגוע יתר על המידה בשלמות המשפחה - לרמוז לחלק מן הילדים שאפשר להיות פילוסוף דתי ולא דתי שמרני - כמובן הכל קשור באיך רעייתך תיקח את הדברים והדבר הרע ביותר הוא פגיעה במשפחה. אם תרצה להתייעץ בזום כמובן שאני אשמח.