בשמונה הפרקים נראה שהרמב"ם מקבל את החלוקה של המצוות בין שמעיות לשכליות בעוד הוא מתנגד אליה במפורש במורה נבוכים?
החלוקה למצוות שמעיות ושכליות אכן סותרת את מורה נבוכים פרקים ג: כה-מט. לכן יש שני אפשרויות: 1. הרמב"ם שינה את דעתו (שמונה הפרקים נכתב בערך 30 שנים לפני מורה נבוכים) בשמונה הפרקים יש גישה לא מגובשת של דבריו הרמב"ם ולכן יש מתחים. 2. פתרון אזוטרי (קהלים שונים) בשמונה הפרקים הוא מדבר לאנשים שלא מסוגלים להבין את טעם כל המצוות ולכן מחזק אותם ואומר להם שככל שהיצר שלהם יותר חזק כך יגדל השכר - בעוד עמדתו האמיתית (אותה רואים במורה נבוכים) היא שעדיף להבין את כל המצוות ושלא יהיה יצר הרע כלל. על נושא טעמי המצוות: https://www.youtube.com/watch?v=JoNlFjbhI8M&list=PLTI0N_DfAqBt3BGU0psH_Jt1haMdbL3Fk&index=3&t=83s