בהנחה שבאמת יש 50 אחוז בערך מהציבור שלא חשים שום דבר מהעל טבעי וכו, למה נגזר עליהם כביכול בתפיסתך להתפלל וכל הזמן להשתמש בשיח על טבעי ולשחק את המשחק, זה שוחק את האדם ואת הנער וגורם לצער רב ולתחושת מחנק, האם יכולים להיות דתיים שחיים את חייהם בשלווה ולא במתח פנימי תמידי של אמונה כפולה והרגשה של אנוס?
מכוון שעדיף להרבה מאוד אנשים להאמין בעל טבעי כי זה דוחף אותם לקיום מצוות. מכוון שהאמונה בעל טבעי היא איננה תורשתית ואף אחד לא יודע מי וכמה מילדיו ירגישו או לא ירגישו על טבעי - עדיף להשתמש בפשט התומך בעל טבעי ולאפשר לפילוסופים דתיים לפרש אותו כמשל. לדעתי זה הפתרון הטוב ביותר מבחינה חברתית ולכן הדת היהודית אימצה אותו. הבעיה של האנשים שמרגישים ניכור לתפילה נובע מכך שהם לא הפנימו את הצורך בלפרש את הדברים כמשל (לא לגמרי השתחררו מן התפיסה השמרנית).