התייחסת בסרטון על כפייה דתית שחזל ולפני כן נחמיה ניטרלו את עונש המוות ואם הבנתי נכון הראת בזה הוכחה להתנגדות היהדותנלכפייה דתית. אבל בפועל כמעט בכל קהילה יהודית עד העת החדשה בוצעה כפייה דתית על ידי אמצעים כמו נידוי ומלקות. האם אתה מתנגד לשימוש הזה בכפייה דתית? אם כן איך לדעתך זה מסתדר עם תפיסה שרוצה להמשיך את ההלכה ולא מאמינה ברפורמה?
אני מתנגד לסוגים כאלו של כפייה אך כופר במה שכתבת. הסיפור היה הרבה הרבה יותר מסובך. ראשית בניגוד לנאמר במה שכתבת (וגם לעמדה של ההיסטוריון הדגול יעקוב כץ) היהודים לא באמת חיו בתוך כפיה מכוון שהם יכלו לעזוב את הקהילה היהודית בקלות על ידי המרת דת. זאת אומרת שהקהילה היהודית היית מערכת של רצון. היו תקופות קצרות שהיה ניתן להעניש ולתת כנסות וזה היה בעיקר בימי הביניים ונמשך בעת החדשה עד המאה ה-18. זה נבע מכך שהחברה היית עשויה לא מקשה אחת אלא יחידות יחידות שהקהילה היהודית הייתה רק אחד מן הרבות (כפרים, גילדות של שוכרים, אנשים כניסייה על מסדריהם השונים, אצילים, בורנגיים.....). הקהילה היהודית היית רק אחד מהם והיה לה סמכות כמו לכל האשר (נידוי וחרם) היה למבנה הזה לא מעט חסרונות (אי שוויון מובנה בעיקר) אך גם לא מעט יתרונות (צומת לב לכל פרט ואחראיות הדדית גדולה יותר). המבנה הזה קרס והוחלף בעת החדשה במדינה הריכוזית שאנחנו מכירים - לה גם יש יתרונות וחסרונות לא רבים. בנוסף צריך להבדיל בין אלימות לבין חרם שהוא עונש חברתי - כאשר למשל מי שהוא מתנגד לתיאורית אקלים או לא בעד להט"ב ולא מקבל משרה אקדמית זה לא ממש חרם אך זה עובד די דומה... מה שאני אומר הוא שמידת הכפייה שהיית קיימת בעבר לא קשורה ליהדות או אפילו דת אלא למבנה הנפוץ בימי הביניים. דברים כאלו משתנים כל הזמן וצריך לנסות לבנות מבנה מוצלח - ככל הנראה שילוב של מה שיש היום עם מה שהיה בעבר - בכל מקרה אפשר בקלות להיות יהודי דתי ולהתנגד בכל תוקף לאלימות.