בוקר טוב פרופסור שלום, בדיבייט עם פילוסוף שלמד פילוסופיה באקדמיה. שהיה לי אתמול דיברנו על המציאות.
ואמרתי לו טענה. שהתודעה והחושים שלך לא יוצרים את המציאות. אם כן היית יכול ליצור מיליון דולר בכיס שלך. העובדה שאתה לא יכול לעשות את זה, מראה שאתה נמצא וחווה מציאות ממשית שלא תלויה במה שאתה חושב או מרגיש עליה.
הוא הטיל ספק ואמר. איך אתה בטוח בזה אולי זה אשליה אולי החושים מטעים אותך. וכן יש לך מיליון דולר אמרתי לו זה אפשרות, יש אפשרות שיש מיליון דולר יש אפשרות שאין. כדי להפוך את זה להוכחה הוא צריך להראות ראיות. וגם אם הוא ממש ירצה הוא עדיין לא יוכל לחוות את המיליון דולר האלו
בוקר טוב פרופסור שלום, בדיבייט עם פילוסוף שלמד פילוסופיה באקדמיה. שהיה לי אתמול דיברנו על המציאות.
ואמרתי לו טענה. שהתודעה והחושים שלך לא יוצרים את המציאות. אם כן היית יכול ליצור מיליון דולר בכיס שלך. העובדה שאתה לא יכול לעשות את זה, מראה שאתה נמצא וחווה מציאות ממשית שלא תלויה במה שאתה חושב או מרגיש עליה.
הוא הטיל ספק ואמר. איך אתה בטוח בזה אולי זה אשליה אולי החושים מטעים אותך. וכן יש לך מיליון דולר אמרתי לו זה אפשרות, יש אפשרות שיש מיליון דולר יש אפשרות שאין. כדי להפוך את זה להוכחה הוא צריך להראות ראיות. וגם אם הוא ממש ירצה הוא עדיין לא יוכל לחוות את המיליון דולר האלו
אז יש משהו שאתה חווה ולא תלוי ברצון שלך.
ואז עם עצמי חיפשתי טיפה. וראיתי מישהו שאומר תרים יד אחת ויד שנייה. יש לי ידיים. יש לי יותר בטחון להגיד שיש לי ידיים מאשר הספקן בטענותיו.
רציתי לשאול איך אתה מתמודד עם המצב הזה. ועם אנשים כאלו .
הספקנות הקיצונית היא ביצע שברגע שאתה נכנס לתוכה איך דרך לצאת ממנה - פרט כמובן לשכל ישר שמונע מן האדם להיכנס לתוך הביצע ויכול אף להוציא אותו משם. לפי הספקנים כל הטענות צריכות להיות נכונות מבחינה לוגית - ואכן אין הוכחה לוגית לחושין. על כך למעשה אריסטו עונה בטופיקוס א פרק 1. כאשר הוא קובע שהחושים (והמושכלות הראשונות - למשל החלט יור קטן מן השלם) לא צריכות הוכחה. אין דרך לוגית להתמודד אם הספקנות אך לדעתי אפשר לשכנע את הספקן שהוא למעשה לא חי כך ושעדיף לעזוב את הספקנות. המטרה של הפילוסופיה היא איננה ליצור עולם מגוחך שלא קיים לצורך הצגות בכנסים או כתיבה. המטרה של הפילוסופיה היא לשפר את חייו של האדם באמצות ניתוח שכלי של המציאות. הוסיף ששמרנים דתיים מאוד אוהבים ספקנות מכוון שהיא מאפשרת להם להאמין בכל שטות.
על הנושא הזה עיין גם בתשובה זו: https://religousphilosophy.com/responsa/question-1782158873681
אני מבין אותך זה נק' טובה. החושים הם בעצם נק' המוצא להרהר על משהו שהוא נק' המוצא. למשל הדרישה שלהם להוכיח את כל מערכת החושים בלי להסתמך על שום דבר שכבר שייך למסגרת ההכרה עלולה להיות דרישה מעגלית או בלתי־אפשרית מלכתחילה.
אבל אני עדיין חושב שאפשר להציג חלופה קוהרנטית לספקנות כזאת שלפחות משאירה את זה כאפשרות למשל יש מציאות/אין מציאות. אבל גם הספקן הכי גדול לא יוכל לבטל את החוויה. וכמה שלא ארצה לחוות משהו ואני עדיין לא חווה אותו מראה שיש לפחות חוויה שלא תלויה ברצון שלי. עכשיו מה קובע את תוכן החוויה שלי, הראי הרצון שלי כבר לא קובע את זה. גם אם מש ארצה לחוות מיליון דולר אני לא אחווה. . אבל- אם אני איני קובע כרצוני את תוכן החוויה, יש משהו קובע או מגביל את החוויה שלי שאינו הרצון שלי.
אבל אני יותר מסכים בדרך הראשונה שלך ושל אריסטו, אבל איזה טענה אני יכול לתת כדי לצאת מהויכוח הזה לא להיכנס לביתה הזאת. תן לי טענה בבקשה זה יעזור לי מאוד
אז יש משהו שאתה חווה ולא תלוי ברצון שלך.
ואז עם עצמי חיפשתי טיפה. וראיתי מישהו שאומר תרים יד אחת ויד שנייה. יש לי ידיים. יש לי יותר בטחון להגיד שיש לי ידיים מאשר הספקן בטענותיו.
רציתי לשאול איך אתה מתמודד עם המצב הזה. ועם אנשים כאלו .
הספקנות הקיצונית היא ביצע שברגע שאתה נכנס לתוכה איך דרך לצאת ממנה - פרט כמובן לשכל ישר שמונע מן האדם להיכנס לתוך הביצע ויכול אף להוציא אותו משם. לפי הספקנים כל הטענות צריכות להיות נכונות מבחינה לוגית - ואכן אין הוכחה לוגית לחושין. על כך למעשה אריסטו עונה בטופיקוס א פרק 1. כאשר הוא קובע שהחושים (והמושכלות הראשונות - למשל החלט יור קטן מן השלם) לא צריכות הוכחה. אין דרך לוגית להתמודד אם הספקנות אך לדעתי אפשר לשכנע את הספקן שהוא למעשה לא חי כך ושעדיף לעזוב את הספקנות. המטרה של הפילוסופיה היא איננה ליצור עולם מגוחך שלא קיים לצורך הצגות בכנסים או כתיבה. המטרה של הפילוסופיה היא לשפר את חייו של האדם באמצות ניתוח שכלי של המציאות. הוסיף ששמרנים דתיים מאוד אוהבים ספקנות מכוון שהיא מאפשרת להם להאמין בכל שטות.
על הנושא הזה עיין גם בתשובה זו: https://religousphilosophy.com/responsa/question-1782158873681
אני מבין אותך זה נק' טובה. החושים הם בעצם נק' המוצא להרהר על משהו שהוא נק' המוצא. למשל הדרישה שלהם להוכיח את כל מערכת החושים בלי להסתמך על שום דבר שכבר שייך למסגרת ההכרה עלולה להיות דרישה מעגלית או בלתי־אפשרית מלכתחילה.
אבל אני עדיין חושב שאפשר להציג חלופה קוהרנטית לספקנות כזאת שלפחות משאירה את זה כאפשרות למשל יש מציאות/אין מציאות. אבל גם הספקן הכי גדול לא יוכל לבטל את החוויה. וכמה שלא ארצה לחוות משהו ואני עדיין לא חווה אותו מראה שיש לפחות חוויה שלא תלויה ברצון שלי. עכשיו מה קובע את תוכן החוויה שלי, הראי הרצון שלי כבר לא קובע את זה. גם אם מש ארצה לחוות מיליון דולר אני לא אחווה. . אבל- אם אני איני קובע כרצוני את תוכן החוויה, יש משהו קובע או מגביל את החוויה שלי שאינו הרצון שלי.
אבל אני יותר מסכים בדרך הראשונה שלך ושל אריסטו, אבל איזה טענה אני יכול לתת כדי לצאת מהויכוח הזה לא להיכנס לביתה הזאת. תן לי טענה בבקשה זה יעזור לי מאוד