3. מבחן התוצאה: המורשת המוסרית של הציבור החרדי-שמרני

טיעון מרכזי בספרך הוא שאורח החיים הדתי-שמרני מוביל בהכרח לחברה מוסרית, יציבה ואחראית יותר. במבחן התוצאה האמפירי שאתה מציע כקריטריון להערכת חברות, כיצד מתיישבת טענה זו עם תופעות רוחביות בציבור החרדי-שמרני – כגון השתמטות מסיבית מחובת הגנה על המדינה בזמן מלחמה קיומית והיעדר סולידריות אזרחית אוניברסלית? אמנם ישנם גם אלו השומרים את הדת שלא מתנהגים כך (הציבור הדתי לאומי למשל) אך העובדה כי ישנו נתק כה גדול בין שמירה קפדנית על חוקי התורה למוסר בקרב קהל גדול שמגיע לחוסר מוסריותו דווקא מצד התורה לא מוכיחה שמערכות סגורות קורסות במבחן המוסרי האמפירי, ושאין זהות הכרחית בין שמירת הלכה לעליונות מוסרית?

4. בעיית המידתיות וריבוי המצוות שאינן מוסריות

לפי משנתך, מערכת המצוות אינה ציווי אלוהי ישיר אלא מנגנון חינוכי-סוציולוגי שנועד לשמור על לכידות קהילתית ועל מוסר.

• כנגד תפיסה זו עומדת טענת מידתיות חמורה: אם תכלית התורה היא כינון חברה ישרה וצודקת, **כיצד ניתן להצדיק מבנה הלכתי מסורבל הכולל אלפי פרטי דינים פולחניים, איסורי כלאיים, דיני טומאה וטהרה וסייגים נוקשים שאינם קשורים למוסר?
• האם אין מדובר באמצעי שאינו פרופורציונלי למטרתו – אמצעי שניתן היה להשיג את תוצאותיו החברתיות באמצעות קודקס מוסרי-חברתי מצומצם ורציונלי, ללא כיפוף השכל והסרבול הפולחני?

5. שאלת המחויבות ההלכתית בראייה נטורליסטי

כאן עולה הכשל הפנימי המהותי ביותר בשיטה: ברגע שאדם משכיל ומודרני מבין לפי הסברך שהמצוות הן תוצר של חקיקה אנושית-פילוסופית או מנגנון פדגוגי עתיק שנועד לחנך המון פרימיטיבי – מניין תנבע המוטיבציה האונטולוגית שלו להמשיך לשמור בדקדקנות על מצוות שאינן מוסריות ושאין להן הצדקה עכשווית?

• מדוע שאדם רציונלי במאה ה-21 יישאר כבול למערכת הלכתית תובענית ומכבידה, אם שורשיה נעוצים בפרגמטיזם חינוכי של העת העתיקה[18]? האם ניסיון זה לשמר את מלוא המחיר המעשי ההלכתי על גבי תשתית נטורליסטית אינו נעדר עקביות וצידוק מחייב?

6. הכשל האמפירי-סוציולוגי: מבחן התוצאה של תנועות הקירוב

אתה טוען כי הדרך הנטורליסטית-פילוסופית מסוגלת להציע אלטרנטיבה המקרבת ציבורים רחבים אל עבר הדת.

• אולם במבחן המציאות, האם ישנו תיעוד אמפירי-סוציולוגי כלשהו לכך שגישה פילוסופית מופשטת זו אכן מניעה תהליכי תשובה או שיבה לדת בפועל[20]?
• נוכח העובדה שתנועות התשובה הדומיננטיות והמצליחות ביותר (כמו חב"ד) נשענות באופן בלעדי על תשתית שמרנית, מיסטית, ניסית ועל-טבעית, כיצד ניתן לטעון שהציבור הרחב אינו זקוק לוודאות מטאפיזית ולאל משגיח אלא למודל אקדמי מופשט? (טענתי אינה מצד אי ההצלחה של שיטתך משום שהיא עדיין לא הופצה, אלא מצד הצלחת השיטה השמרנית בזירה זו בעוד שאתה טוען כי לא ניתן לקרב כך רבים.

7. חוסר הסבירות המבני והאפיסטמולוגי של הפרויקט הכול*

ברמת הסקה אנליטית רחבה: גם אם תספק מענה לוגי נקודתי לכל קושי תאולוגי, כיצד המבנה הכולל של התזה אינו מהווה קונסטרוקציה מלאכותית ובלתי סבירה מבחינה אפיסטמולוגית?

האם הניסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו – לוותר לחלוטין על האמת האונטולוגית והמטאפיזית של הדת מחד, אך לדרוש את מלוא מחירה המעשי והתובעני מאידך – אינו מוביל למבוי סתום פנומנולוגי ומעשי?

פרופ' צדיק הנכבד, שאלות אלו אינן באות לקנטר, אלא להצביע על נקודות מרכזיות שהתעוררו אצלי אל מול הניסיון להחיות את הפילוסופיה הדתית הרדיקלית בימינו. אשמח מאוד לשמוע את מענך המפורט לסוגיות אלו.

בכבוד רב ובהערכה פילוסופית,

3. מבחן התוצאה: המורשת המוסרית של הציבור החרדי-שמרני

טיעון מרכזי בספרך הוא שאורח החיים הדתי-שמרני מוביל בהכרח לחברה מוסרית, יציבה ואחראית יותר. במבחן התוצאה האמפירי שאתה מציע כקריטריון להערכת חברות, כיצד מתיישבת טענה זו עם תופעות רוחביות בציבור החרדי-שמרני – כגון השתמטות מסיבית מחובת הגנה על המדינה בזמן מלחמה קיומית והיעדר סולידריות אזרחית אוניברסלית? אמנם ישנם גם אלו השומרים את הדת שלא מתנהגים כך (הציבור הדתי לאומי למשל) אך העובדה כי ישנו נתק כה גדול בין שמירה קפדנית על חוקי התורה למוסר בקרב קהל גדול שמגיע לחוסר מוסריותו דווקא מצד התורה לא מוכיחה שמערכות סגורות קורסות במבחן המוסרי האמפירי, ושאין זהות הכרחית בין שמירת הלכה לעליונות מוסרית?

4. בעיית המידתיות וריבוי המצוות שאינן מוסריות

לפי משנתך, מערכת המצוות אינה ציווי אלוהי ישיר אלא מנגנון חינוכי-סוציולוגי שנועד לשמור על לכידות קהילתית ועל מוסר.

• כנגד תפיסה זו עומדת טענת מידתיות חמורה: אם תכלית התורה היא כינון חברה ישרה וצודקת, **כיצד ניתן להצדיק מבנה הלכתי מסורבל הכולל אלפי פרטי דינים פולחניים, איסורי כלאיים, דיני טומאה וטהרה וסייגים נוקשים שאינם קשורים למוסר?
• האם אין מדובר באמצעי שאינו פרופורציונלי למטרתו – אמצעי שניתן היה להשיג את תוצאותיו החברתיות באמצעות קודקס מוסרי-חברתי מצומצם ורציונלי, ללא כיפוף השכל והסרבול הפולחני?

5. שאלת המחויבות ההלכתית בראייה נטורליסטי

כאן עולה הכשל הפנימי המהותי ביותר בשיטה: ברגע שאדם משכיל ומודרני מבין לפי הסברך שהמצוות הן תוצר של חקיקה אנושית-פילוסופית או מנגנון פדגוגי עתיק שנועד לחנך המון פרימיטיבי – מניין תנבע המוטיבציה האונטולוגית שלו להמשיך לשמור בדקדקנות על מצוות שאינן מוסריות ושאין להן הצדקה עכשווית?

• מדוע שאדם רציונלי במאה ה-21 יישאר כבול למערכת הלכתית תובענית ומכבידה, אם שורשיה נעוצים בפרגמטיזם חינוכי של העת העתיקה[18]? האם ניסיון זה לשמר את מלוא המחיר המעשי ההלכתי על גבי תשתית נטורליסטית אינו נעדר עקביות וצידוק מחייב?

6. הכשל האמפירי-סוציולוגי: מבחן התוצאה של תנועות הקירוב

אתה טוען כי הדרך הנטורליסטית-פילוסופית מסוגלת להציע אלטרנטיבה המקרבת ציבורים רחבים אל עבר הדת.

• אולם במבחן המציאות, האם ישנו תיעוד אמפירי-סוציולוגי כלשהו לכך שגישה פילוסופית מופשטת זו אכן מניעה תהליכי תשובה או שיבה לדת בפועל[20]?
• נוכח העובדה שתנועות התשובה הדומיננטיות והמצליחות ביותר (כמו חב"ד) נשענות באופן בלעדי על תשתית שמרנית, מיסטית, ניסית ועל-טבעית, כיצד ניתן לטעון שהציבור הרחב אינו זקוק לוודאות מטאפיזית ולאל משגיח אלא למודל אקדמי מופשט? (טענתי אינה מצד אי ההצלחה של שיטתך משום שהיא עדיין לא הופצה, אלא מצד הצלחת השיטה השמרנית בזירה זו בעוד שאתה טוען כי לא ניתן לקרב כך רבים.

7. חוסר הסבירות המבני והאפיסטמולוגי של הפרויקט הכול*

ברמת הסקה אנליטית רחבה: גם אם תספק מענה לוגי נקודתי לכל קושי תאולוגי, כיצד המבנה הכולל של התזה אינו מהווה קונסטרוקציה מלאכותית ובלתי סבירה מבחינה אפיסטמולוגית?

האם הניסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו – לוותר לחלוטין על האמת האונטולוגית והמטאפיזית של הדת מחד, אך לדרוש את מלוא מחירה המעשי והתובעני מאידך – אינו מוביל למבוי סתום פנומנולוגי ומעשי?

פרופ' צדיק הנכבד, שאלות אלו אינן באות לקנטר, אלא להצביע על נקודות מרכזיות שהתעוררו אצלי אל מול הניסיון להחיות את הפילוסופיה הדתית הרדיקלית בימינו. אשמח מאוד לשמוע את מענך המפורט לסוגיות אלו.

בכבוד רב ובהערכה פילוסופית,