עם זכור לי שדחית את ראית החובת הלבבות
שא"א שהזמן תמיד קיים מיזה שאנחנו פה
והוכחת זאת ממתמטיקה שהולכים שמאלה מהאפס
אם הבנתי נכון, הטענה שלך היא שאין שום מניעה לוגית שהזמן יהיה אינסופי לאחור ועדיין נגיע להווה (האפס). אתה מדמה זאת לקבוצת המספרים השליליים שמסתיימת באפס: לכל מספר יש מספר שקדם לו, וכל מעבר הוא צעד סופי של יחידה אחת (+1). לשיטתך, הקושי "איך הגענו לכאן" נובע רק מכך שאנחנו מדמיינים בטעות נקודת זינוק במינוס אינסוף, בעוד שביקום קדמון פשוט אין נקודה כזו, וכל רגע בעבר נמצא במרחק סופי לחלוטין מההווה.
אבל הטענה שלי היא שהמודל המתמטי הזה פשוט לא עובד פיזית, והנה הדוגמה למה:
תאר לך שמחר בצהריים צץ לך פתאום ברנש מתוך בור בחצר. אתה שואל אותו מתי הוא הגיע אל פני השטח, והוא עונה "עכשיו". אתה שואל אותו מה עומק הבור, והוא עונה לך "אין סוף, אין לו קרקעית בכלל".
האם זה הגיוני שפתאום הוא הגיע? לפי ההיגיון המתמטי שהצגת, הברנש לא "התחיל" לטפס משום מקום, ובכל רגע שבו הוא היה בתוך הבור, המרחק שלו מהחצר שלך היה סופי, והוא בסך הכל עלה בכל פעם מדרגה אחת של מטר. אבל בחיים האמיתיים, הוא לא יכול לפסוח על תהליך הטיפוס. כדי שהוא יעמוד אצלך בחצר עכשיו, היקום היה צריך להמתין שאינסוף מדרגות יסתיימו ויעברו בפועל בזו אחר זו. אם לבור באמת אין תחתית, הוא לעולם לא היה מגיע לשלב שבו הוא "יוצא" מהבור ופוגש אותך. העובדה שהוא עומד אצלך בחצר מוכיחה שיש לבור קרקעית, כלומר נקודת התחלה.
על הנייר זה מסתדר נפלא כי המספרים קיימים כולם בבת אחת. אבל בזמן פיזיקלי, ההווה לא קיים סתם כך על הציר אלא הוא תוצאה של אירועים קודמים שהיו חייבים להסתיים. איך המנגנון המקומי פותר את הברנש מהצורך בקרקעית כדי להגיע לחצר?
ההסבר טיפה שונה - בהחלט אפשר להתווכח האם הפתרון של אריסטו ושל הרמב"ם נכון. הטענה היא לא שאפשר לעבור מספר אין סופי - זה באמת לא עובד במציאות הטענה היא שיש הבדל בין אין סופי מסודר (בעצם) לבין אין סופי לא מסודרה (אין סופי במקרה). למשל כדי לעבור רצף של סיבות חייבים לעבור כל אחד מהם - אי אפשר לעבור מן הסבא לנכד ללא האבא (זה דוגמא שדווקא מקשה על אריסטו ואבן רושד - וגרמה לי קצת לפקפק בפתרון שלהם אך בכל זאת כדי להבין אותה). בניגוד לכך אפשר לעבור מנקודה אחת למשניה מבלי לעצור בנקודה באמצע (זה הפתרון של אריסטו לפרדוקס של זנון). הזמן הוא לא מסודר אלא מקרי - הקשר בין השניה הזו לזו שאחריה מקרה לחלוטין ולא נובעת מן העצמות שלהם - לכן אפשר לעבור זמן אין סופי ברצף אחד. על הנושא הזה: https://www.youtube.com/watch?v=dozkwCgsxV0&t=30s
עם זכור לי שדחית את ראית החובת הלבבות
שא"א שהזמן תמיד קיים מיזה שאנחנו פה
והוכחת זאת ממתמטיקה שהולכים שמאלה מהאפס
אם הבנתי נכון, הטענה שלך היא שאין שום מניעה לוגית שהזמן יהיה אינסופי לאחור ועדיין נגיע להווה (האפס). אתה מדמה זאת לקבוצת המספרים השליליים שמסתיימת באפס: לכל מספר יש מספר שקדם לו, וכל מעבר הוא צעד סופי של יחידה אחת (+1). לשיטתך, הקושי "איך הגענו לכאן" נובע רק מכך שאנחנו מדמיינים בטעות נקודת זינוק במינוס אינסוף, בעוד שביקום קדמון פשוט אין נקודה כזו, וכל רגע בעבר נמצא במרחק סופי לחלוטין מההווה.
אבל הטענה שלי היא שהמודל המתמטי הזה פשוט לא עובד פיזית, והנה הדוגמה למה:
תאר לך שמחר בצהריים צץ לך פתאום ברנש מתוך בור בחצר. אתה שואל אותו מתי הוא הגיע אל פני השטח, והוא עונה "עכשיו". אתה שואל אותו מה עומק הבור, והוא עונה לך "אין סוף, אין לו קרקעית בכלל".
האם זה הגיוני שפתאום הוא הגיע? לפי ההיגיון המתמטי שהצגת, הברנש לא "התחיל" לטפס משום מקום, ובכל רגע שבו הוא היה בתוך הבור, המרחק שלו מהחצר שלך היה סופי, והוא בסך הכל עלה בכל פעם מדרגה אחת של מטר. אבל בחיים האמיתיים, הוא לא יכול לפסוח על תהליך הטיפוס. כדי שהוא יעמוד אצלך בחצר עכשיו, היקום היה צריך להמתין שאינסוף מדרגות יסתיימו ויעברו בפועל בזו אחר זו. אם לבור באמת אין תחתית, הוא לעולם לא היה מגיע לשלב שבו הוא "יוצא" מהבור ופוגש אותך. העובדה שהוא עומד אצלך בחצר מוכיחה שיש לבור קרקעית, כלומר נקודת התחלה.
על הנייר זה מסתדר נפלא כי המספרים קיימים כולם בבת אחת. אבל בזמן פיזיקלי, ההווה לא קיים סתם כך על הציר אלא הוא תוצאה של אירועים קודמים שהיו חייבים להסתיים. איך המנגנון המקומי פותר את הברנש מהצורך בקרקעית כדי להגיע לחצר?
ההסבר טיפה שונה - בהחלט אפשר להתווכח האם הפתרון של אריסטו ושל הרמב"ם נכון. הטענה היא לא שאפשר לעבור מספר אין סופי - זה באמת לא עובד במציאות הטענה היא שיש הבדל בין אין סופי מסודר (בעצם) לבין אין סופי לא מסודרה (אין סופי במקרה). למשל כדי לעבור רצף של סיבות חייבים לעבור כל אחד מהם - אי אפשר לעבור מן הסבא לנכד ללא האבא (זה דוגמא שדווקא מקשה על אריסטו ואבן רושד - וגרמה לי קצת לפקפק בפתרון שלהם אך בכל זאת כדי להבין אותה). בניגוד לכך אפשר לעבור מנקודה אחת למשניה מבלי לעצור בנקודה באמצע (זה הפתרון של אריסטו לפרדוקס של זנון). הזמן הוא לא מסודר אלא מקרי - הקשר בין השניה הזו לזו שאחריה מקרה לחלוטין ולא נובעת מן העצמות שלהם - לכן אפשר לעבור זמן אין סופי ברצף אחד. על הנושא הזה: https://www.youtube.com/watch?v=dozkwCgsxV0&t=30s