שלום פרופסור, שוב תודה על כל החומר והידע שאתה מעשיר אותנו בו. ברצוני לשאול על סוד הצמצום של האר"י ביחס לפילוסופים. מדוע לדעתך הפילוסופים מעולם לא עסקו בשאלה זו? אמנם אריסטו כתב שאחד הקריטריונים של חומר הוא שהוא נמצא במקום מסויים ואם כן שאלה של מקום ויחס של הא-ל לעומת העולם לא שייכת. אבל השאלה לכאורה כן רלוונטית מצד עצם היותו אין סופי ולא מוגבל ולא חומרי ומשכך איך יכול להיות מציאות למשהו שהוא לא הא-ל. אם כן מדוע אף אחד לא העלה אותה? הרי זו לכאורה חקירה זהה לזו של דקארט, שפינוזה, לייבניץ ועוד בנוגע לסבסטנציה, ביחס בין הרוח לחומר. שאלה נוספת, כיצד אפלטון (וגם הנאו אפלטונים אחריו) מאמין לפעמים בדברים שהראיות שהוא מביא עליהן רק סבירות ולא מוכרחות (כאריסטו)? האם הוא באמת חשב שהן מוכרחות או שלדעתו למשל עצם זה שמציאות האידיאות סבירה הרי שזה מספיק כדי לאשר את קיומה?
בנוגע לצמצום - לדעתי זה אכן נובע מן הפער בן הפילוסופים לבין המקובלים בנוגע לחומר. אריסטו והרמב"ם מסכימים עם אפלטון שיש הבחנה עצומה בין חומר לבין רוח (או אידיאה שזו הגדרה יותר טובה). מכוון שהאל איננו חומר ולא תופס מקום אין בכלל שאלה של צמצום - האל רוחני לא חומרי הוא ברא חומר ואין כל תהיה למה הוא לא חומר. בנוגע לאיכות הראיות - אצל אריסטו יש בדרך כלל מודעות רבה מתי הוא מביא איזה סוג של ראיה או הוכחה - אני לא אומר בהכרח שזה תמיד המצב - אבל זה בהחלט הכלל.
שלום פרופסור, שוב תודה על כל החומר והידע שאתה מעשיר אותנו בו. ברצוני לשאול על סוד הצמצום של האר"י ביחס לפילוסופים. מדוע לדעתך הפילוסופים מעולם לא עסקו בשאלה זו? אמנם אריסטו כתב שאחד הקריטריונים של חומר הוא שהוא נמצא במקום מסויים ואם כן שאלה של מקום ויחס של הא-ל לעומת העולם לא שייכת. אבל השאלה לכאורה כן רלוונטית מצד עצם היותו אין סופי ולא מוגבל ולא חומרי ומשכך איך יכול להיות מציאות למשהו שהוא לא הא-ל. אם כן מדוע אף אחד לא העלה אותה? הרי זו לכאורה חקירה זהה לזו של דקארט, שפינוזה, לייבניץ ועוד בנוגע לסבסטנציה, ביחס בין הרוח לחומר. שאלה נוספת, כיצד אפלטון (וגם הנאו אפלטונים אחריו) מאמין לפעמים בדברים שהראיות שהוא מביא עליהן רק סבירות ולא מוכרחות (כאריסטו)? האם הוא באמת חשב שהן מוכרחות או שלדעתו למשל עצם זה שמציאות האידיאות סבירה הרי שזה מספיק כדי לאשר את קיומה?
בנוגע לצמצום - לדעתי זה אכן נובע מן הפער בן הפילוסופים לבין המקובלים בנוגע לחומר. אריסטו והרמב"ם מסכימים עם אפלטון שיש הבחנה עצומה בין חומר לבין רוח (או אידיאה שזו הגדרה יותר טובה). מכוון שהאל איננו חומר ולא תופס מקום אין בכלל שאלה של צמצום - האל רוחני לא חומרי הוא ברא חומר ואין כל תהיה למה הוא לא חומר. בנוגע לאיכות הראיות - אצל אריסטו יש בדרך כלל מודעות רבה מתי הוא מביא איזה סוג של ראיה או הוכחה - אני לא אומר בהכרח שזה תמיד המצב - אבל זה בהחלט הכלל.