מי שאומר שקבלה היא עבודה זרה כופר באחד מחלקי התורה שבעל פה המורכבת מפרשנות של פשט רמז דרש וסוד. כך פסק הרמב״ם עצמו בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ח' והלכות ממרים פרק ג' א', שכל מי שמכחיש תורה שבעל פה הינו כופר. כך שלפי דעת הרמב״ם שולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה ושאר פוסקים הכופר בחלק מן התורה שבעל פה נחשב הלכתית ככופר וכאפיקורוס גמור. המפורסמות אינן צריכות ראיה גדולי צדיקי הדורות וחכמי ישראל האמיתיים שבכל הדורות למדו קבלה. הם היו ענקים ברוח ושיבחו את תורת הקבלה. ממילא גם אם יבא חכם בעיניו ויפקפק סכל אותם גדולי הדור שלמדו קבלה נדע כי אדם זה אינו שונה מכל אלו שמרדו בתורה שבעל פה. כך שכל חצוף שנתלה ברמב"ם צריך לדעת כי הרמב״ם עצמו פוסק שהכופר בקבלת חכמים הרי זה אפיקורוס.
השאלה מלאה בסתירות למציאות - הקבלה היא לא תורה שבעל פה אלא המצאה מימי הביניים מלאה בהשפעות קתריות ונוצריות. הרמב"ם לא הכיר אותה ובטח שלא כלל אותה בתורה שבעל פה. העובדה שרבים וטובים לומדים מה שהוא לא הופך אותו לנכון - יש רק 7000 מישראל שלא עבדו לבעל.
פסק בעל שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה א' כי הקבלה היא בכלל תורה שבעל פה ונחשבת כמו הגמרא לעניין חיוב תלמוד תורה. הרמב״ם לכמה דעות כן למד קבלה וכן היה מקובל רק שהסתיר זאת בזמנו. היו כאלו שהוכיחו מלשונו בכמה מקומות שהוא היה בקי בקבלה. כך שהטענה שהרמב"ם לא למד קבלה איננה מבוססת.
אי אפשר ללמוד ממה שכותב השולחן ערוך שהאמין בקבלה והיה מקובל על מה שחשב הרמב"ם. כל הראיות לכורה שהרמב"ם ידע קבלה לא מבוססות על כלום אלא משאלות ליבם של אנשים שלא מסוגלים לחשוב שיש מחלוקות ביהדות. במקום לבסס עמדה ותפיסה דתית על הסכמה לא קיימת בין כל גדולי הדורות (שהחרימו והתווכחו אחד עם השני) עדיף למצוא טעמים הגיונים להאמין במה שהוא - הבעיה היא שבמקרה והולכים לפי ההיגיון ולא הנאמנות העיוורת למסורת אין כל סיבה להחזיק בעמדה שהקבלה אמיתית וזה מוכיח את שקרותה
ההגיון והשכלתנות הטהורה הם טובים ומועילים כל עוד נשמרת הפרדיגמה של ציות לתורה שבעל פה ולתורה שבכתב. בו ברגע שהשכלתנות וההגיון הצרוף מנסים לערער על פסק הדין המפורש בתורה ועל סמכותם של גדולי ישראל בכל הדורות שסמכו ידיהם על ספר הזוהר ועל תורת הקבלה, כאן מתחילה הבעיה. הרי זו הייתה דרכה של תנועת ההשכלה להסתמך רק על מה שנראה הגיוני. אדם לא יכול לסמוך על הגיונו ויהיה חכם ככל שיהיה. אחרי רבים להטות. חייבים לסמוך על שיקול דעתם של גדולי הדורות גדולי חכמי ישראל. הגאון מוילנה היה מקובל וכתב כמה ספרי קבלה, כמוהו גם נפש החיים. גדולי החסידות החל מהבעל שם טוב צדיקים ובעלי מופתים היו בקיאים גדולים בקבלה. מי יאמר ששיקול דעתו גדול וחשוב משיקול דעתם של גדולים אלו
רס״ג כותב במפורש שהאמונה בגלגולי נשמות אינה אמונה יהודית, ומי שמאמין בה הוא ״נקרא יהודי״ (דהיינו, רק נקרא כך…) עיין אמונות ודעות מאמר שישי פרק ח.
מכאן תלמד על כל ״גדוילי ישרואל״ שהאמינו בגלגול
ני לא מסכים שצריך לסמוך על גדולי ישראל אלא צריך לסמוך על השכל ולהגיע למסכנה מי מהם צודק. הבעיה בטיעון אף חמורה יותר מכוון שאתה למעשה רק נסמך על חלק מגדולי ישראל (שולחן ערוך ושאר המקובלים) ומזייף את האחרים (הרמב"ם) כדי לא לשים לב למחלוקת ביניהם וכך ליצור מצג שווא שכל התורה אומרת אותו דבר - מה שמיצר תירוץ לא לחשוב. אני מניח שהשיטה הזו עובדת בשביל רבים וטובים - הבעיה היא שכאשר היא היא הופכת להיות היהדות כולה היא דוחה מן הדת רבים וטובים שיוכלו להגיע לאל האמיתי דרך ההשכלה ולימוד הגותם של חכמי הראשונים
ה״קבלה״ איננה בכלל תורה שבעל פה מכמה סיבות: א) אין בישראל ״תורת סוד״. עיין בתורת משה. (דברים ל׳, יא׳- יד׳) ב) ספר הזהר לא מוזכר אפילו לא פעם אחת עד לתקופת ״גילויו״, לא אצל האמוראים, לא אצל הגאונים ולא אצל ראשוני הראשונים. ספר הזהר חסר מסורת לחלוטין וכל אזכור שלו מתחיל מהמאה ה-13, דהיינו הוא זיוף גמור מימי הביניים ואין לו קשר לתורת ישראל.
מי שאומר שקבלה היא עבודה זרה כופר באחד מחלקי התורה שבעל פה המורכבת מפרשנות של פשט רמז דרש וסוד. כך פסק הרמב״ם עצמו בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ח' והלכות ממרים פרק ג' א', שכל מי שמכחיש תורה שבעל פה הינו כופר. כך שלפי דעת הרמב״ם שולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה ושאר פוסקים הכופר בחלק מן התורה שבעל פה נחשב הלכתית ככופר וכאפיקורוס גמור. המפורסמות אינן צריכות ראיה גדולי צדיקי הדורות וחכמי ישראל האמיתיים שבכל הדורות למדו קבלה. הם היו ענקים ברוח ושיבחו את תורת הקבלה. ממילא גם אם יבא חכם בעיניו ויפקפק סכל אותם גדולי הדור שלמדו קבלה נדע כי אדם זה אינו שונה מכל אלו שמרדו בתורה שבעל פה. כך שכל חצוף שנתלה ברמב"ם צריך לדעת כי הרמב״ם עצמו פוסק שהכופר בקבלת חכמים הרי זה אפיקורוס.
השאלה מלאה בסתירות למציאות - הקבלה היא לא תורה שבעל פה אלא המצאה מימי הביניים מלאה בהשפעות קתריות ונוצריות. הרמב"ם לא הכיר אותה ובטח שלא כלל אותה בתורה שבעל פה. העובדה שרבים וטובים לומדים מה שהוא לא הופך אותו לנכון - יש רק 7000 מישראל שלא עבדו לבעל.
פסק בעל שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה א' כי הקבלה היא בכלל תורה שבעל פה ונחשבת כמו הגמרא לעניין חיוב תלמוד תורה. הרמב״ם לכמה דעות כן למד קבלה וכן היה מקובל רק שהסתיר זאת בזמנו. היו כאלו שהוכיחו מלשונו בכמה מקומות שהוא היה בקי בקבלה. כך שהטענה שהרמב"ם לא למד קבלה איננה מבוססת.
אי אפשר ללמוד ממה שכותב השולחן ערוך שהאמין בקבלה והיה מקובל על מה שחשב הרמב"ם. כל הראיות לכורה שהרמב"ם ידע קבלה לא מבוססות על כלום אלא משאלות ליבם של אנשים שלא מסוגלים לחשוב שיש מחלוקות ביהדות. במקום לבסס עמדה ותפיסה דתית על הסכמה לא קיימת בין כל גדולי הדורות (שהחרימו והתווכחו אחד עם השני) עדיף למצוא טעמים הגיונים להאמין במה שהוא - הבעיה היא שבמקרה והולכים לפי ההיגיון ולא הנאמנות העיוורת למסורת אין כל סיבה להחזיק בעמדה שהקבלה אמיתית וזה מוכיח את שקרותה
ההגיון והשכלתנות הטהורה הם טובים ומועילים כל עוד נשמרת הפרדיגמה של ציות לתורה שבעל פה ולתורה שבכתב. בו ברגע שהשכלתנות וההגיון הצרוף מנסים לערער על פסק הדין המפורש בתורה ועל סמכותם של גדולי ישראל בכל הדורות שסמכו ידיהם על ספר הזוהר ועל תורת הקבלה, כאן מתחילה הבעיה. הרי זו הייתה דרכה של תנועת ההשכלה להסתמך רק על מה שנראה הגיוני. אדם לא יכול לסמוך על הגיונו ויהיה חכם ככל שיהיה. אחרי רבים להטות. חייבים לסמוך על שיקול דעתם של גדולי הדורות גדולי חכמי ישראל. הגאון מוילנה היה מקובל וכתב כמה ספרי קבלה, כמוהו גם נפש החיים. גדולי החסידות החל מהבעל שם טוב צדיקים ובעלי מופתים היו בקיאים גדולים בקבלה. מי יאמר ששיקול דעתו גדול וחשוב משיקול דעתם של גדולים אלו
רס״ג כותב במפורש שהאמונה בגלגולי נשמות אינה אמונה יהודית, ומי שמאמין בה הוא ״נקרא יהודי״ (דהיינו, רק נקרא כך…) עיין אמונות ודעות מאמר שישי פרק ח.
מכאן תלמד על כל ״גדוילי ישרואל״ שהאמינו בגלגול
ני לא מסכים שצריך לסמוך על גדולי ישראל אלא צריך לסמוך על השכל ולהגיע למסכנה מי מהם צודק. הבעיה בטיעון אף חמורה יותר מכוון שאתה למעשה רק נסמך על חלק מגדולי ישראל (שולחן ערוך ושאר המקובלים) ומזייף את האחרים (הרמב"ם) כדי לא לשים לב למחלוקת ביניהם וכך ליצור מצג שווא שכל התורה אומרת אותו דבר - מה שמיצר תירוץ לא לחשוב. אני מניח שהשיטה הזו עובדת בשביל רבים וטובים - הבעיה היא שכאשר היא היא הופכת להיות היהדות כולה היא דוחה מן הדת רבים וטובים שיוכלו להגיע לאל האמיתי דרך ההשכלה ולימוד הגותם של חכמי הראשונים
ה״קבלה״ איננה בכלל תורה שבעל פה מכמה סיבות: א) אין בישראל ״תורת סוד״. עיין בתורת משה. (דברים ל׳, יא׳- יד׳) ב) ספר הזהר לא מוזכר אפילו לא פעם אחת עד לתקופת ״גילויו״, לא אצל האמוראים, לא אצל הגאונים ולא אצל ראשוני הראשונים. ספר הזהר חסר מסורת לחלוטין וכל אזכור שלו מתחיל מהמאה ה-13, דהיינו הוא זיוף גמור מימי הביניים ואין לו קשר לתורת ישראל.