התעוררו אצלי שתי שאלות: .1אתה טוען שהמורה נכתב הן ל"נבוך" והן"לתלמיד." אך בפתיחה כותב הרמב"ם: "מטרת החיבור הזה היא להעיר לאדם דתי שכבר נקבעה בנפשו והושגה בהאָמְנָתוֹ אמיתות תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין במדעי הפילוסופים וידע את משמעויותיהם, והשכל האנושי משך והוביל אותו לשכון בהיכלו, אך עצרו בעדו פשטי ("נגלות") המקראות ומה שהבין או הסבירו לו אחרים מהמשמעויות הללו של המונחים הרב־משמעיים או המושאלים או המסופקים. וכך הוא נותר נבוך ונדהם" זה נראה כמו תיאור של הנבוך בלבד, לא? וכן מעט תמוה בעיני לפי דרכך מדוע שהרמב"ם לא יכתוב פשוט שני ספרים, לתלמידים ולנבוכים בנפרד. 2הסברת שלמרות שהרמב"ם "משביע בה' יתעלה" בצוואה שאין לפרשו אא"כ קדמו לו "מחכמי תורתנו המפורסמים" ואם עושה זאת "משלם רעה תחת טובה", למרות כל זה לדעתך כיום יש לפרש את הרמב"ם גם בדרכים כאלו כדי להציל מתפיסות השמרנים האתאיסטים. בכדי לעשות זאת(אם ניתן בכלל) כנגד לשונו החריפה של הרמב"ם נדרשת סיבה טובה, האם אתה בטוח שזוהי הדרך היחידה לעזור לאותם אנשים? האם לא ניתן מחד להיות דתי שתומך בלימוד הפילוסופיה ולא רואה אותה כסותרת את התורה ומאידך לפרש את הרמב"ם בצורה מתקבלת יותר על הדעת(דעתו של הרמב"ם כמובן)
אנסה לענות בקצרה על שני הדברים: