_אתה טוען שהרמב"ם האמין בהישארות הנפש – לאיזו הישארות נפש אתה מתכוון? האם ממש למה שנתפס כיום אצל מאמינים בני זמננו? __אני זוכר שהרמב"ם מתאר את הישארות הנפש כתהליך שבו האמיתות שהאדם רוכש במהלך חייו מתמזגות (זה ניסוח שלי) עם "השכל הפועל". זוהי צורת הישארות נפש שנראה לי שרוב האנשים כיום, אם לא כולם, לא היו מתרגשים ממנה ולא היו מוכנים להתאמץ עבורה. _
א. ניתן לדבר על קדמות של סיבות ולא על קדמות בזמן. המושג "לפני", לפי אפלטון, מציין סיבה ולא זמן כרונולוגי. בנוסף, אפשר להגדיר את הזמן כמדד בנפש האלוהית ולא כתנועה פיזית – זוהי שיטתו של פלוטינוס – ועל פי הבנה זו, ניתן לדבר על "זמן" שקודם לבריאה.
ב. אם מקבלים את העמדה שלפיה העולם נברא, יש להניח שלאל יש רצון משתנה, שאינו נובע מסיבות חיצוניות או תלות בגורמים אחרים.