עכשיו שאלה לי אלייך: אמנם אתה פילוסוף\ היסטוריון מנומק ומעמיק, אבל בעומק הדברים ובצורה שאינה מרומזת אתה נוסך בדבריך, שתפיסותיך הפילוסופיות והאמוניות, הרציונליות באות לשרת חיים טובים בדגש על זוגיות ומשפחה, אתה מרבה לדבר על זה שחיים הלכתיים על פי התורה עוזרים לחיי ליציבות זוגית עם אישה אחת ולחיי משפחה וזוגיות טובים. אתה אומר כמה פעמים "זה עובד אז אל תיגע בזה" ואני לא מבין את זה. ההלכה והתורה ממש לא מקדשים זוגיות אחת כל החיים, אלא מכירים ואפילו יש הסוברים מעודדים ריבוי נשים ופילגשות (אולי אפילו יותר מסגן המנהל של הבית ספר שלך בשוויץ) ואלמלא חרם דרבינו גרשון וד היינו שם, שלא נדבר על פרקטיקות הלכתיות ומעשיות גם היום ברמב"ם על אחזקת פילגשים.
וחיי משפחה שמחים ויציבים, לא זכור לי שמשפחתו של יצחק אבינו הייתה שמחה ואוהבת, וודאי לא משפחתו של יעקב, ומשפחתו של דוד המלך הייתה אירוע אסוני מתגלגל, כהסטוריון אתה בטח מכיר את תופעת נטישת הנשים היהודיות במזרח אירופה על ידי בעלים שפשוט לא יכלו לשאת את חיי השטייטל, וגם במרוקו זה קרה עם קבוצה גדולה של גברים שעזבו את משפחתיהם לעבר מנאוס בברזיל בחיפוש אחר גומי וגם קצת נשים..... ואלו היו קהילות דתיות ולא בטוח ניתן לומר שהיו אלו אנשים שברחו עקב דחייתם את השמרנות בגלל אי אמונתם בעל טבעי,
זה בכלל לפני שניכנסנו לשאלה המהותית מהו אושר, וכמה הוא משפיע על החלטות בזגיות וחיי משפחה בהשוואה לפקטורים אחרים כמו, לחץ חברתי, חרדה, שיקולים כלכליים, ומעמד האישה בחברות דתיות.
כאשר בוחנים את נושא הזוגיות בציבור הדתי, אין להסתמך רק על סיפורי התורה שבכתב, אלא יש להסתכל על המציאות הקיימת בפועל: בציבור הדתי כיום קיימת לרוב זוגיות יציבה. השאלה כיצד מגיעים למצב הזה היא שאלה נפרדת. כששופטים חברה או שיטה מוסרית, יש לעשות זאת על פי הביצועים בפועל ולא על פי עקרונות תיאורטיים בלבד.
התורה שבכתב אמנם מהווה יסוד חשוב, אך היא רק נקודת הפתיחה. ההלכה — שהיא התורה שבעל פה — היא זו שמעצבת את אורח החיים הדתי בפועל, הרבה מעבר לסיפורים המקראיים.
גם לגבי התורה שבכתב עצמה: העובדה שיש בה לא מעט דוגמאות של מערכות זוגיות עם ריבוי נשים שהסתיימו בצורה שלילית, נועדה לשמש כהזהרה וכאמצעי חינוכי. זו גם עמדתו של ר' יעקב אנטולי, שראה בתיאורים אלו — כמו גם בתיאורים על שתיית יין — דרכים ללמד את האדם מה לא לעשות.
אבל האם בהכרח יציבות = זוגיות טובה?
אני לא חושב שבנושאים האלה המושג הכרחי הוא המושג המרכזי, אלא מה הסבירות?
יציבות זה בהחלט גורם תורם לזוגיות טובה, אך מההיכרות שלי עם ההלכה והמחשבה היהודית ניתן לראות יחס רחב יותר מיציבות בלבד, אלא אהבה, כבוד, שלום ורעות.
אני מסכים באופן כללי עם דבריו של יותם. לדעתי — וכך גם סבור ר׳ יעקב אנטולי בספרו מלמד התלמידים — התורה אמנם מתירה ריבוי נשים משום שבתקופה ההיא לא ניתן היה לאסור זאת באופן גורף, אך היא רומזת באמצעות הסיפורים המקראיים שהדבר אינו מועיל אלא מזיק. באופן כללי, חז״ל והרבנים שבאו אחריהם הבינו את כוונת התורה ויצרו מערכת הלכתית וחברתית מתוקנת ויעילה. התנ״ך חשוב כספר חינוכי, אך את ההלכה אין מקיימים על פי פשט הכתוב, אלא בהתאם לפירושי חז״ל ולפסיקת הפוסקים המאוחרים. כאשר אדם בוחר לאיזו חברה להשתייך, עליו לשפוט אותה לפי תפקודה המעשי ולא לפי סיפוריה המכוננים — שלסיפורים אמנם יש ערך חינוכי ותרבותי חשוב, אך תפקידם משני ביחס למעשים ולמערכת החיים בפועל.