אקרסיה ואנקרטיה בהגות היהודית הניאו אפלטונית
המאמר, "אקרסיה ואנקרטיה בהגות היהודית הניאו אפלטונית", מאת פרופ' שלום צדיק, מנתח את הבעיה הפילוסופית של ״חולשת הרצון״ (אקרסיה) ו**״שליטת הרצון״** (אנקרטיה) כפי שבאה לידי ביטוי בכתביהם של הוגים ניאו-אפלטוניים יהודים. צדיק מצביע על כך שבעיה זו, הנובעת מהסתירה בין עמדתו של סוקרטס (שלילת האקרסיה - מי שיודע מה טוב יעשה אותו) לזו של אפלטון ואריסטו (האפשרות לפעול בניגוד לידיעה), תלויה באופן הדוק ביחסי הכוחות הנפשיים השונים. ההוגים היהודים הניאו-אפלטוניים, דוגמת רבי בחיי אבן פקודה ורבי אברהם אבן עזרא, מנסים ליישב את המתח על ידי הצבת כוח נפשי נוסף, הבחירה, ככוח המכריע.
פרופ' שלום צדיק מדגים כיצד ההוגים הניאו-אפלטוניים משתמשים בכוח הבחירה כדי להסביר את האקרסיה. השכל האנושי מוצג אמנם ככוח שתמיד שואף לטוב המוחלט, ולכן אין בו חולשת רצון; אולם, הבחירה (הקיימת בנפש המדברת של האדם) היא זו שמכריעה, ויש בכוחה להשתמש בשכל כיועץ או ככלי, או להתעלם ממנו. לשיטתם, פעולת הבחירה כשלעצמה אינה רציונלית, והיא שמאפשרת לבני האדם לפעול בניגוד לידיעתם המלאה. צדיק מציג כיצד רבי בחיי, למשל, משתמש במשל המרכבה של אפלטון (כשהשכל הוא הרסן) כדי להדגים את ההבחנה בין מהות הנפש לבין כוח הבחירה ששולט בה.
שלום צדיק מסכם וקובע כי פתרונם של ההוגים הניאו-אפלטוניים לשאלת האקרסיה מציב את הבחירה ככוח עצמאי בנפש, שאינו מחויב לכללי השכל או התאווה, ובכך מניח תשתית לחופש רצון אמתי. בדרך זו, ההוגים הללו נבדלים מן הדטרמיניזם הפסיכולוגי הקיים אצל הזרם האריסטוטלי-רמב"מי הרדיקלי, שהתקשה יותר להסביר את האפשרות לחטוא במודע. צדיק מציין כי בדומה להוגים קראים כמו ר' אהרון מניקומדיה, המודל הניאו-אפלטוני רואה בבחירה כוח נפרד שמאפשר לאדם לבחור בין כוחות השכל לבין כוחות הגוף.