בין פילוסופים למתפלספים: על קיומו של זרם יהודי בעל אידאולוגיה הכופרת בשמירת מצוות בימי הביניים
המאמר, "בין פילוסופים למתפלספים: על קיומו של זרם יהודי בעל אידאולוגיה הכופרת בשמירת מצוות בימי הביניים", מאת פרופ' שלום צדיק, מציב את מטרתו להצביע על קיומו של זרם לא דתי בקרב יהדות ספרד במאה ה-14. צדיק מגדיר אדם ״דתי״ כמי שחושב שצריך לקיים מצוות, ומכאן שהזרם הנדון הוא "לא דתי" במובן של טענה שלא צריך להקפיד על שמירת מצוות. זרם זה, שהתאפיין בזלזול במצוות ובוז לאגדות חז"ל מתוך אידאולוגיה פילוסופית רדיקלית, נוצר בעקבות השפעות פילוסופיות אריסטוטליות (אבן רושדיות). צדיק מבחין בין ״פילוסופים דתיים״, כמו הוגים מזרם הרמב"ם שדגלו בפרשנות גמישה ושמרו מצוות, לבין ״מתפלספים״, שהשתמשו בפילוסופיה כדי להצדיק אי-שמירת מצוות.
פרופ' שלום צדיק מצביע על כך שה״מתפלספים״ המשיכו מגמות מחשבה קיימות באסלאם, אך בקרב היהודים הם לא היו בהכרח אתאיסטים, אלא חתרו תחת המערכת הפוליטית של הדת על ידי הכחשת חובת קיום המצוות. לדעת צדיק, ההבדל המרכזי בין שתי הקבוצות היה נעוץ ביחסן לכבוד חז"ל ולקיום מצוות. ה״פילוסופים הדתיים״ (כמו הרמב"ם) שמרו מצוות והיו חלק מההנהגה, מתוך הכרה בתועלתן המדינית והחברתית, ואילו ה״מתפלספים״ התייחסו למצוות כאל ״מערכת פוליטית״ מיותרת.
שלום צדיק מסכם וקובע כי הזרם ה״לא דתי״ של ה״מתפלספים״ היה בעל השלכות הרסניות: רבים מהם המירו לנצרות בקלות לאחר גזירות סוף המאה ה-14, וככל הנראה הפכו מיהודים ״לא-דתיים״ לנוצרים ״לא-מאמינים״, כיוון שאידאולוגיה זו לא סיפקה להם מסגרת אמונית או חברתית חזקה מספיק. לעומת זאת, ה״פילוסופים הדתיים״ (שהשמרנים לא הבחינו בינם לבין ה״מתפלספים״) המשיכו להיות חלק מראש החץ נגד ההמרות והיוו עמוד תווך בהגות היהודית, בכך שהגנו על הצורך בקיום מצוות ובאמונה גם כאשר פרשנותם הייתה פילוסופית ורדיקלית.