הבחירה בהגותו של ר' אהרון מיקודמיה הקראי
המאמר, "הבחירה בהגותו של ר' אהרון בן אליהו מניקומדיה הקראי", מאת פרופ' שלום צדיק, מציג לראשונה ניתוח מקיף של עמדתו של הפילוסוף הקראי הבולט ר' אהרון בן אליהו מניקומדיה (המאה ה-14) בנוגע לשאלת הבחירה החופשית. ר' אהרון מנסה ליישב בין ידיעת האל את העתיד לבין חופש הבחירה של האדם, והוא משלב תפיסות פילוסופיות ממקורות שונים – בעיקר סוקרטיות-אפלטוניות ואריסטוטליות – בשיטה אחת. הוגה זה קובע כי לאל יש ידיעה מוחלטת של כל ההתרחשויות העתידיות, אך ידיעה זו אינה מחייבת את פעולות האדם. בכך, הוא מניח כי הידיעה האלוהית עוסקת בתוצאות, ואילו הבחירה האנושית עוסקת בדרך שבה מגיעים לתוצאות אלו.
פרופ' שלום צדיק מצביע על כך שר' אהרון משלב בין הגישה הסוקרטית (״הרצון הולך אחר השכל״ – מי שיודע את הטוב ירצה אותו) לבין הגישה האריסטוטלית (שהכוח ה״מתעורר״ – הדחף הנפשי – יכול לגבור על ידיעת השכל). צדיק טוען כי בשילוב זה, ידו של אריסטו על העליונה: ר' אהרון מגיע למסקנה כי ייתכן בהחלט שאדם ידע מה הוא הדבר הנכון לעשות אך יחטא, כיוון שהכוח המתעורר שלו שגה והלך אחר התאווה ולא אחר השכל. בכך, השכל לבדו אינו מבטיח חופש מוחלט או הימנעות מחטא, וזהו ההסבר המרכזי לחופש הבחירה האנושי.
שלום צדיק מסכם וקובע כי שיטתו של ר' אהרון משקפת את המגמה הרווחת בקרב הוגי המאה ה-14 ביהדות, המנסים לשלב בין הפילוסופיה למסורת, וכן בין דעות אריסטוטליות לניאו-אפלטוניות. המאמר גם מנתח את פירושו של ר' אהרון לחטא הקדמון, ורואה בו השפעה חזקה מהרמב"ם – אם כי השפעה זו לקויה, ככל הנראה עקב שימוש בתרגום לא מדויק של כתבי הרמב"ם. מסקנתו של צדיק היא שר' אהרון מניקומדיה היה הוגה קראי בעל נטיות פילוסופיות מתונות, שהושפע עמוקות מההגות הרבנית שקדמה לו.