על הברית בין אתאיזם לבין שמרנות דתית
המאמר, "על הברית הבלתי קדושה", מאת שלום צדיק, דן במערכת היחסים המורכבת שבין הפילוסופיה הדתית (ובעיקר זרמיה הרדיקליים), הגישה הדתית השמרנית והאתאיזם. הגישה השמרנית מתנגדת לפירוש פילוסופי של הדת וטוענת כי לדת מסר מטאפיזי ברור ועצמאי, ולכן היא רואה בפילוסופיה הדתית סכנה המעוררת כפירה. לעומת זאת, טענתו המרכזית של המחבר היא שדווקא הפילוסופיה הדתית, בנכונותה לפרש מחדש את מושגי היסוד של הדת על פי החקירה הפילוסופית, מבטלת מיסודה את האפשרות להגיע לעמדה אתאיסטית מסיבות מטאפיזיות. המחבר סוקר היסטורית את הגדרת מושג הא-ל, ומדגים באמצעות הרמב"ם וספרו "מורה נבוכים" כיצד פילוסופים דתיים מפרשים מחדש מושגים כמו השגחה, נבואה ושכר מצוות, ואת האל כ"ישות בלתי מוגדרת" שאינה משתנה, בכך שהם מוכנים לפרש את התורה על פי כל דעה פילוסופית שהוכחה כמופתית. לשיטתם, הפילוסופיה קובעת את תוכן המושגים הדתיים, ובכך נמנעת סתירה אידיאולוגית וכפירה מטאפיזית בדת.
המאמר מצביע על "ברית בלתי קדושה" בין השמרנות הדתית לבין האתאיזם בכך ששתיהן מסכימות על הגדרה מקובעת של הדת, אשר ניתנת לשלילה או אימות. הגישה השמרנית, על ידי הצעת "דת בלעדית" בעלת מסר מטאפיזי קבוע (למשל: א-ל פרסונלי ומצווה), מספקת לאתאיזם את המושג לו הוא זקוק כדי לבסס את כפירתו. המחבר מציג את ברוך שפינוזה כדמות מפתח שחידש את פרשנות הפשט לכתבי הקודש וטען כי הא-ל המקראי אינו מתאים לניתוח מטאפיזי, ובכך יצר את האפשרות להתנגשות בין הדת לפילוסופיה ואפשר את האתאיזם האידיאולוגי. ההבדל המהותי בין הרמב"ם לשפינוזה נעוץ, לדעת המחבר, בשאלת תועלתה הפוליטית/חברתית של הדת. הרמב"ם ראה בדת הכרח לקיום החברה ושכלולה, ולכן המשיך בפרשנות גמישה למניעת כפירה, בעוד ששפינוזה ראה בדת מזיקה לחברה וביטל את סמכות כתבי הקודש על ידי העמדת פרשנות פשטנית קיצונית מול האמת המטאפיזית.
פרופ׳ צדיק קובע כי המחלוקת האמיתית בין הפילוסופיה הדתית הרדיקלית לאתאיזם איננה מטאפיזית, אלא פוליטית/חברתית גרידא. הפילוסוף הדתי, המייצג את עמדת הרמב"ם, בוחר "לשחק את המשחק הפרשני" למען שלמות החברה והמוסר, שאותם הוא רואה כעדיפים בחברה הדתית. האתגר העומד בפני הפילוסוף הדתי הוא לשכנע את הזרמים הקיצוניים בקיומו של זרם ביניים רציונלי שאינו סותר את הדת. המחבר טוען כי קל יותר למוטט את העמדה האתאיסטית מכיוון שהיא אמורה להיות רציונלית ופתוחה לשינוי ההגדרה הבלעדית של הדת, וכי הצגת העמדה הפילוסופית הדתית הרדיקלית מבטלת את טענות האתאיזם מסיבות מטאפיזיות על ידי הסכמה תיאורטית עם העמדות המטאפיזיות שלהם ופרשנות מחדש של הדת לפיהן. המחבר מסיים בקריאה לאנשי חינוך דתיים שלא לדחוף נוער מתלבט לכפירה על ידי הגדרתם ככופרים, אלא להציג בפניהם את האפשרות להסכים עם שיטת הרמב"ם או פילוסופים רדיקליים אחרים, המאפשרת להישאר דתי ומקיים מצוות גם עם תפיסה מטאפיזית שונה.